שלום שמי שולמית.

בתי חזרה בתשובה. הדבר ארע לפני כשלש שנים כאשר היא היתה בת 17. מעולם לא היינו בית ששונאים בו חרדים או הורים שחינכו את ילדיהם לשמור על ריחוק מן המסורת. היינו פשוט אינדפרנטים [אדישים] כלפי הדת. היא לא עניינה אותנו כלל. לא צמנו ביום כיפור, לא אכלנו מצות בפסח, וגם לא בנינו סוכה בסוכות. שוב, לא מתוך מטרה להתריס אלא מתוך מקום של חוסר ענין. מכל מקום, כשבתי הודיעה לי שהיא הולכת ללמוד במדרשיה, הייתי בהלם מוחלט. ידעתי שהיא לא כמו שאר בנות גילה העסוקים בענינים המעסיקים את גיל ה'טינייג'ר', וכי היא אוהבת לקרא הרבה ולהתענין בדברים רבים, אך חשבתי כי מכאן ועד למוד במדרשיה חרדית הדרך ארוכה.

ניסינו אני ובעלי להסביר לה שהיא עושה את טעות חייה. אפשר להישאר חילוני, וגם לקרא קצת באינציקלופדיות ושאר מאגרי מידע על הדת, וחבל שהיא הולכת למקום בו אין לה עתיד וכו' וכו'. בכינו, התחננו, אפילו איימנו, אבל זה לא עזר. היא התעקשה שהיא חשה ששם המקום שלה.