בלשון המקרא מזוזה היא כל אחת משתי דפנות הפתח (של הבית או החדר), בין הסף (החלק התחתון של הפתח) והמשקוף (החלק העליון שלו). כך למשל בסיפור יציאת מצרים, מתואר כי בני ישראל מרחו על שתי מזוזות ומשקוף בתיהם את דמו של שה קורבן פסח (שמות י"ב ז'), בכדי לסמן למלאך המשחית לדלג מעל בתים אלו במכת בכורות שהייתה לאחר מכן.
כיום משמשת המילה "מזוזה" לציון תשמיש קדושה שיהודים רבניים קובעים על משקוף (בלשון התנ"ך - על מזוזת) הכניסה וחדרי הבית.