עד זמן מתן תורה היה הבכור ראוי לשמש בבית המקדש ולהקריב את הקרבנות, שנאמר "קדש לי כל בכור וכו'" (שמות י"ג, י"ב) וכן הפסוק "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וזבחו זבחים"(שמות כ"ד, ה') ומתרגם אונקלוס "ושלח ית בוכרי בני ישראל". אולם לאחר שחטאו הבכורים בחטא העגל נפסל לכהונה, והלויים שלא חטאו נבחרו תחתם, שנאמר "הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלויים" (המדבר ג', י"א)