מדת סדום הוא כינוי למדה רעה על שם הפסוק "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד, ועל שם המסופר במדרשי חז"ל על רוע לבם ואכזריותם של אנשי סדום. האומר "שלי ושלך שלך" אע"פ שאינו גוזל או מקבל מאחרים, הרי הוא נוהג במידת סדום במקומות רבים בתלמוד קבעו חכמים שמותר לכוף אדם שלא ינהג מדת סדום לגבי חברו, במקרה שאין זה מזיק לו, כגון במקרה ש"זה נהנה וזה לא חסר" (כלומר אחד נהנה משל חברו והלז אינו מרשה לו, אם כי אין הדבר עלול לגרום לו שום נזק)
בספר החוקים של סדום היו חוקים שנראים בלתי מוסריים. כגון: שמי שנתן מכה לחברו ויצא ממנו דם, חייב הפצוע לשלם למכהו כסף בעבור דמי הקזת דמו. ועוד ועוד חוקים מעוותים. אחד החוקים המרכזיים בסדום אסר לחלוטין לעזור למסכנים ולהאכיל עניים, מי שעבר על חוק אכזרי זה נידון למוות בצורה אכזרית וקשה למען יראו ויראו!
האנשים בסדום חוקקו את כל חוקיהם כאנשים הדוגלים בצדק, יושר ומוסריות.
בחיינו שזורים אין ספור דילמות מוסריות כגון: עזרה לחלשים ומסכנים המהווים נטל על החברה, המתת "חסד" של חולים סופניים וקשישים, הפלות ועוד.
המוסר האנושי אינו יכול להוות תשובה ופתרון לדילמות אלו, בכל דור ובכל חברה ההתייחסות שונה. גם הנאצים פעלו על פי החוק! הרומאים התירו להורים להרוג את התינוקות הנולדים, עד עשרה ימים, (ההיסטוריון הרומי טקיטוס).
וכך מדינות שונות מתירות להמית חולים קשים, אחרות מוציאות להורג פושעים וכו'.
רק בורא העולם קובע את כללי המוסר במידה מדויקת, חוקים אשר אינם משתנים חדשות לבקרים, ולכן קרוי העם היהודי "אור לגויים", אשר רוב יושבי העולם משתמשים בחוקיו כבסיס לחוקותיהם.