הצורה התלמודית של קל וחומר היא "ומה --- אינו דין?". הדוגמא של קל וחומר שהשתמש בו הלל חוקי בראשונה היה כשנשאל על ידי בני בתירה אם קרבן הפסח דוחה שבת אם לאו, והוא ענה להם: ומה (קרבן תמיד) שאינו ענוש כרת (אם לא יקריבוהו) דוחה שבת, פסח שענוש כרת (ובזה הוא חמור מקרבן תמיד) אינו דין שדוחה את השבת.
בדרך ההיגיון שלא להלכה מתבטא קל וחומר בניב: "הן --- ואיך?". ככתוב בפרשתנו "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?". וכן בניב "הן --- ואף". ככתוב "הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מיתי".
לפי התלמוד קל וחומר אדם דן מעצמו, כלומר מסברתו. משום שמידה זו יסודה בהגיון, אבל מכיוון שסברא המבוססת על ההיגיון יתכן גם לסתור אותה מצד ההיגיון יש מטעימים שלכן קבעו שאין דין דיני נפשות על פי קל וחומר.