עדיפה ציפורנם של ראשונים מכרסם של אחרונים | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מספרת הגמרא במסכת יומא:

מקדש ראשון מפני נחרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה, ובמצוות, וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם [ידעו לחשב מתי תסתיים הגלות].אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם [לא ידעו לחשב זאת].אמר רבי יוחנן, טובה ציפורנם של ראשונים מכריסם של אחרונים.

 

למה מתכוונת הגמרא שאחרונים – כלומר בימי בית שני, לא נתגלה עוונם? ומדוע הראשונים – כלומר ימי בית ראשון עדיפים מהם? ובכלל מהו השימוש בלשון 'טובה צפורנם של ראשונים מכריסם של אחרונים', ולא פשוט יותר: 'עדיפים הראשונים על השניים'?

 

הרב דיין מסביר [בשם הספר אמירה יפה משמו של הגאון מווילנא] את העניין על רקע ההלכה לפיה שני סימני טהרה נאמרו בתורה בבהמה וחיה.

 

הראשון: מפרסת פרסה, והשני: מעלה גירה.

מה ההבדל בין שני הסימנים? הראשון נראה לעין, כולם יכולים לראות את הפרסה של הבהמה, ואילו השני הוא נסתר יותר, פנימי. הבהמה מעלה גרה בתוך גופה.

 

מכאן מובן ההבדל בין שני בתי המקדש.

 

הראשונים עשו חטאים גלויים, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולכן 'חטאם היה גלוי', ולכן הוא דומה 'לצפורנם' המשול לפרסת הבהמה.

 

השניים עשו חטאים נסתרים, שנאת חינם שהיא בלב, ועל כן הם משולים ל'כריסם' שהוא דבר נסתר ומזכיר את העלאת הגירה הנעשית בתוך הכרס בדרכי האכילה.

 

זוהי גם הסיבה שהראשונים עדיפים שכן עוונם עם כל החומרה שבדבר היה גלוי. הם לא הסתירו זאת. האחרונים לעומת זאת הרשיעו בסתר, שנאו בלב, אך כלפי חוץ עשו עצמם כאוהבים האחד את זולתו.

 

הערה נוספת הקיימת בגמרא זו הוא מה שכתבה הגמרא שבמקדש שני עסקו בגמילות חסדים וכו', אבל היתה שנאת חינם. כיצד הדברים מסתדרים? האם אין גמילות חסדים היפוכה של שנאת חינם?

 

ללמדך, שייתכן שאדם יגמול חסדים מן השפה ולחוץ.

 

אדם מקים גמ"ח, מסייע לשני, עוזר לזולת במסגרת של עמותה, אך בליבו פנימה הוא אכול שנאה. רוצה הוא ברעתו של חבירו.

אז למה הוא מקים את אותה גמ"ח? בגלל אילוצי חברה, כדי להשקיט את המצפון, ואולי בשביל להשיג תועלת כל שהיא [תקציבים], וייתכן שהוא גם עושה זאת לשם המצווה.

 

רק מה? הוא עושה זאת כרובוט, כחוק ממנו אינו יכול להתחמק. לא משתתף בעשיית החסד גם רגש של אהבה לחבר.

 

וזוהי שנאת חינם.