בקשנו מאסתר, אחת המשתתפות היותר ותיקות בארגון, מהצד הדתי, לשתף אותנו בצעדים הראשונים, בחוויות מיוחדות, ובמבט שלה על "באופן אישי".
"אם להודות על האמת" מקדימה אסתר בכנות, "הכניסה שלי לפרוייקט החברותות של איילת השחר, לא הייתה סיפור של הצלחה מזהירה...
התחלתי עם החברותא הראשונה, שלאחר שתי שיחות טלפון פשוט נעלמה מהאופק ולא שבה. לא ענתה לטלפונים, לא התיחסה להודעות שהשארתי- נעלמה. אחריה הגיעה מספר שתים, והיא היתה גלויה בהרבה. פשוט הודיעה מפורשות, שאין לה צורך בי. 'אני כבר לומדת יהדות' סיפרה 'יש לנו כאן קבוצה של חבר'ה צעירים, שלומדים יחד קבלה ומה זה מתחברים חזק "...
בשלב הזה כמעט התייאשתי. לצלצל לעוד אחת? בשביל מה? כדי שגם היא תעלם כעבור פעם פעמיים?
ובכל זאת החלטתי לנסות, ואני מודה לה' שעשיתי את זה... יעל, החברותא שלי, היא בחורה מדהימה. טיפוס חושב ומעמיק, שאוהב לחקור דברים ולנתח אותם, ובנקודה הזאת אנחנו מתאימות כמו כפפה ליד. היא סיפרה לי, בשיחות הראשונות, שלא מכבר עלתה מחו"ל, וההתאקלמות בארץ היתה קשה מאוד עבורה.
'שם בניו יורק, הייתי הרבה יותר מחוברת לרוחניות' אמרה 'היינו קבוצה של צעירים, יחד הלכנו לשיעורים, נסענו לבית כנסת בשבת, השתתפנו באירועי חג יהודיים... פה אין לי כלום ואני פשוט לא מצליחה להסתגל למנטליות הישראלית: כל כך נהנתנית, כל כך זולה והמונית... אם לא אבי, שחולה מאוד וזקוק לי לצידו, הייתי קמה ומהגרת חזרה'.
אחד ההישגים המשמעותיים של הקשר בינינו, הוא שהיום יעל כבר רואה שאפשר להשיג רוחניות "גם" בארץ ישראל...
אחת החוויות המיוחדות שהיו לנו, התרחשה לא מזמן.
אני עמדתי אז ערב נישואי בתי, ובתוך המרוץ הגדול, עלה בי רעיון, שהיה נשמע בתחילה פראי למדי. יעל הינה קוסמטיקאית במקצועה. אולי נתאפר אצלה כולנו - הכלה, הבנות ואני ביום החתונה?
כאמור, בתחילה זה היה נשמע לא מציאותי בכלל - קוסמטיקאית חילונית מתל אביב, תבוא לשכונה הירושלמית שלנו...? ואיך היא תאפר? ואם זה לא יספיק?
הספקות היו רבים, אבל הרעיון לא הרפה ממני. הרגשתי, שהדבר יכול לתרום רבות לחיזוק הקשר בינינו. בסופו של דבר קמנו, בתי הכלה ואני בוקר אחד, וירדנו לתל אביב, ל"איפור נסיון". הפגישה עם יעל היתה חמה ומרגשת. גם היא וגם אני אמרנו מיד את אותו המשפט: "את נראית בדיוק כמו שדמיינתי אותך"... והאיפור יצא מדהים. עדין, מקצועי ויפהפה.
כעבור כמה שבועות, ביום החתונה, הגיעה יעל לביתנו עם כל הציוד, איפרה את כולנו ובאה יחד איתנולקחת חלק בשמחה המשפחתית, היא בהחלט היתה שייכת.