נקי באמת | אסתר ניסן

• הדפסה
• דואל

נקי 'על באמת' / מאת: אסתר ניסן

במסגרת הפעילות ההתנדבותית שלנו בסמינר, היינו נשלחות, לפני חופשת פסח, על חשבון הלימודים, לעזור בבתים שונים לקראת החג הממשמש ובא.

אני זוכרת איך גיטה, המרכזת האגדית, ששמה כה התאים לה מבחינת הפירוש המילולי שלו (גיטה - טובה ביידיש) הייתה נכנסת לכיתות ורושמת את שמות הזוגות כפי שהתחלקנו בינינו, ואז הייתה מחלקת לנו פתקים עם כתובות, וכולנו נטשנו את ספסל הלימודים, ויצאנו, עם הרבה רצון טוב ונכונות, לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה בניקיון לפסח.
שנה אחת נשלחנו, חברתי ואני, לבית של ישישה אחת. היה זה בית ערבי ב'מחנה יהודה' שתקרתו המעוטרת, בעלת הפיתוחים, התנשאה אי שם מעלינו. היו לו, לבית, חלונות עתיקים, בעלי אדן רחב, שהתהדרו בסגירת אלומיניום מודרנית למדי.

הבית, יש לציין, היה נקי ומסודר, והדיף ניחוח ישישי מתוק.

"מה צריך לנקות פה בכלל?" לחשה חברתי באוזני, כשהיא מביטה על מפיות התחרה הרקומות הפזורות בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי.

"נחכה להוראות", לחשתי לה בחזרה, כשעיני סורקות את התמונות הרבות התלויות על הקירות. "אולי היא רוצה שנסיר את האבק מעל התמונות".

"אבק זה לא חמץ", דקלמה חברתי. "אני לא מאמינה שהיא "תבזבז" אותנו על זה!"

הישישה הנחמדה לא נתנה לנו זמן רב לפקפוקים. "קודם כל", היא אמרה בחיוך, "יישר כוח לכן שהגעתן. השם יברך אתכן! עכשיו, הייתי רוצה לעשות ניקיון למסילות של החלונות. מפסח שעבר לא ניקיתי אותן, והנכדים, שיהיו בריאים, יושבים הרבה על אדן החלון (יכולנו בהחלט להבין אותם. היה זה אדן רחב ומזמין במיוחד!) ואוכלים עוגיות ובייגלך. ממש חמץ גמור!"

התקרבנו לחלונות. המסילות באמת נזקקו לניקוי יסודי.

"טוב", שינסנו מותנינו, "יש לך קיטור-און?"

"טרקטורון?" התבלבלה הישישה לרגע.

"לא", הסבירה חברתי, שבביתה עובד המכשיר הזה שעות נוספות, "מכשיר כזה ש... שמנקים איתו ו..."

"או אולי יש לך שואב אבק?" קטעתי את חברתי, כי הבנתי שהאישה שמולנו לא מכירה מכשיר אימתני כל כך כמו קיטור-און.

"אין לי שואב אבק!" חרצה הישישה בקול שאינו משתמע לשני פנים. "אני בכלל לא אוהבת את כל המכשירים האלו שעושים הרבה רעש ולא מנקים בכלל!"

דרכתי על רגלה של חברתי כשראיתי את ההבעה הנעלבת העולה על פניה. במשפחתה הם חסידים גדולים של כל המכשירים הללו "שעושים הרבה רעש". הם משתמשים בהם בכל תחומי החיים, החל בבישול ובאפייה, וכלה בניקיון הבית.

"אז איך את רוצה שננקה את המסילות?" שאלתי את האישה בסבלנות.

לבסוף מצאנו את עצמנו, חברתי ואני, יושבות כל אחת על כסא ליד אדן חלון אחר, לרגלינו דלי מים ובידינו מברג ומטלית קטנה. במשך הבוקר כולו טבלנו את המטלית במים, ובעזרת המברג חדרנו לכל פינה וניקינו מסילה אחרי מסילה, עד שכל מסילות החלונות בבית הבריקו והיו כשרות לפסח למהדרין.

בסוף העבודה, כשקמנו מעל הכסא וכל שרירי זרועותינו וכתפינו אומרים שירה, הושיבה אותנו הישישה הנחמדה ליד השולחן המהגוני, והחלה להרעיף עלינו מכל טוב מטעמיה.

"הכל פה כל כך טעים", לחשה לי חברתי, "שמן הסתם גם בהכנה של כל הדברים האלו היא לא השתמשה בשום מכשיר שעושה רעש!"

בינתיים, כשהתענגנו על הכיבוד, ישבה הישישה מולנו והנעימה את זמננו בשיחתה הקולחת.

"היום, לצעירים, לא קשה לנקות לפסח", היא חרצה. "מפעילים כל מיני דברים על חשמל, תוקעים אותם פה ושם, והופ! הכל נקי ב'כאילו'. פעם עבדנו קשה, בבתים הקטנים שלנו. ניקינו בידינו ממש כל סדק וכל פינה.

היום יש רצפות חלקות וישרות כאלו, אבל בבית של ההורים שלי במאה שערים היו מרצפות מחוררות. לא יכלו לשפוך מים ולגרוף עם מגב את כל הלכלוך ישר למרזב. מי בכלל הרשה לעצמו לבזבז ככה מים? את המים שנשארו אחרי הכביסה, עם פתיתי הסבון הנמסים של 'שמן', היו שומרים בדלי. אני זוכרת איך הייתי טובלת מטלית גדולה בדלי, כורעת על ברכי ועוברת מרצפת מרצפת כדי לנקות היטב את כל הרצפה".

"נשמע לא רע", לחשה שוב חברתי, שנהייתה אלופת הלחישות במשך הבוקר הזה. "זה בדיוק מה שחסר לנו היום, לכרוע על הרצפה ולעבור מרצפת מרצפת... נו, באמת!"

הישישה, ששמעה כנראה את הלחישה, התחייכה קלות.

"כן, מיידלע, היום ברוך השם קל יותר לנקות את הבית. יש רצפה חלקה ומבריקה, יש חלונות שנשלפים החוצה, יש מגב עם ידית ארוכה, יש כל מיני מכשירים וכל מיני חומרים... את יודעת כמה קשה היה לנקות פעם את הסירים לפני ההגעלה, אחרי כל השומן השרוף שנדבק עליהם בגלל הפרימוס?"

"אנחנו לא מגעילים בכלל סירים", הודתה חברתי בשפל קול. "יש לנו סירים מיוחדים לפסח".

"האמת היא", אמרה הישישה בהרהור, "שכלים חדשים לפסח היו גם בזמננו. אפילו אנשים חסרי פרוטה היו צריכים לקנות לעצמם כלי פסח מיוחדים. הרי את צלחות החרסינה אי אפשר להכשיר לפסח, והסירים היו לפעמים כל כך שרופים מבחוץ, שלא הייתה שום אפשרות להכין אותם להגעלה. אבל בשאר הניקיונות עבדנו קשה, קשה מאד, כדי להכשיר את הבתים הקטנים שלנו לחג".

הבטתי בפניה של הישישה המקסימה הזו. מן הסתם, חשבתי לעצמי, עוד יצאו עם השנים לשוק מכשירים ממכשירים שונים, ש"עושים הרבה רעש" ומתיימרים לנקות את הבית בצ'יק צ'ק, עם חיסכון מרבי במים ובעבודת כפיים. כל מה שנכדנו ונינינו יצטרכו לעשות זה לשבת על כורסת עור מתכווננת עם הדום רגליים חשמלי, ולדאוג ללחוץ על הכפתורים המתאימים בשלט האל-חוטי שבידיהם, שידאג לשלוח הוראות הפעלה לכל המכשירים הנ"ל (שעד אז כבר יעבדו בלי שום רעש!) שידאגו לעשות את כל מה שצריך כדי שהבית האלקטרוני המאובזר יתנקה לפסח ממש מעצמו. במשך הזמן יומצא מכשיר שידאג ללחוץ גם על השלט הזה, כדי שבני העתיד אניני התנועה לא יצטרכו לדאוג אפילו את הדאגה הזו...

אבל בסתר ליבי ידעתי שהישישה הזו, שתאריך ימים, למרות ועל אף הכל, תמשיך לנקות את מסילות החלונות שלה עם מטלית, מברג ודלי מים, והבית שלה יהיה נקי לפסח, 'על באמת'!