הלב שלך מחסיר כמה פעימות?
ישנם כאלו שרוצים 'להרוויח' יותר מצוות לקראת יום המשפט בראש השנה, לצורך כך, תרים הם אחר מצוות שונות וצדקות לארגוני חסד. מאידך, ישנם כאלו הטוענים או קיי, אז מגיע 'ראש השנה' אבל אני יודע שאחר כך בחיי היומיום, לא אשתנה, אז למה 'להשתגע' עכשיו ועוד לצאת 'צבוע' בעיני עצמי מהסיפור הזה?!
אמנם, המציאות שונה. ה'התחזקות הרוחנית' המסורתית לקראת 'ימי הדין' איננה צביעות. יותר מהחשש, של אי הנעימות מעצמנו, צריך, איפה שהוא, לחשוש מנונשלנטיות מזלזלת משהו. "המלך בשדה" אומרים לנו חז"ל. בימים אלו, מגיע בורא עולם אלינו, ללקוט עוד משה ועוד מעשה טוב, קטן כגדול בשביל לגזור אותנו לשנה טובה יותר.
שמא עורך דיננו הורה לנו לשמור על זכות השתיקה במשפט הזה? האם "חבר המושבעים" במשפטי יתרשמו מההימנעות שלי ובעקבות כך, אולי ימנעו מהצבעה נגדי, הם יצדיקו את ה"תמים" וירשיעו דווקא את הממולחים שמתכוננים למשפט היטב ושוכרים עו"ד מפולפל. שמא?
כל נתוני חיינו, עוברים עכשיו אצל מכתיב המציאויות - הבורא יתברך- עיבוד חדש איפוס מחודש. מבחינתנו, לשבת מהצד ולפצח גרעינים ולשמוע על מה שהוחלט עכשיו בשמים, רק במשך השנה הבאה, דרך החדשות או דרך שיחות טלפוניות שנקבל, זה "פספוס" של ההזדמנות לשכתב את העתיד.
"פספוס" זו מילה עדינה. בורא עולם טרח להגיע אליך בשביל לעזור לך, ואתה מסרב להראות שאתה מתרגש, מסרב להראות שהלב שלך מחסיר כמה פעימות...
חייבים לעשות משהו
אנו צריכים להודות ולהתוודות: אני מבין, שבריאות ילדי \ משפחתי - לשנה הבאה, עולה למשפט בימים הקרובים. זה לא רק זה. אני ממש מבין שכל הדברים הטובים או ההפך שלהם, שיהיו לי ולמשפחתי – כלכלית – לימודית – בריאותית – חברתית וכו' ולמשך שנה שלמה... הכל שפיט, הכל יעלה לדיון ויוכרע עוד מעט.
הדברים, שיכולים להשפיע ואולי גם להכריע במשפט הזה, הם: היחס שלי, למשפט הזה, כקובע את גורל משפחתי למשך השנה הבאה.
בקרב ההגנה על המשפחה, אסור להישאר אפאטי ואדיש...
זה לא הזמן לאדישות!
יש כאלו שרוצים... אבל הם מבינים, ש"ברשעותם" – לפי דעתם, אינם יכולים לפנות לאבא שבשמים בתקופה גורלית זו... מצטט מחז"ל הזמר 'מרדכי בן דוד' בשירו "אפשר לתקן": "ואף על פי שאדם נפל, אפשר תמיד לתקן, רק לחפש את הטוב שבתוך תוכו ולמצוא את האור. כי יש הרבה אור בכל אחד בכל מצב... אם אתה מאמין שאפשר לקלקל וודאי אפשר לתקן, אמר, הבטיח, הצדיק."