על דאטפת אטפוך | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

פרק ב משנה ז

אף הוא [הלל] ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה:
על דאטפת, אטפוך.
וסוף מטיפיך יטופון.

ובעברית: על דאטפת- על שהטבעת אנשים, אטפוך- הטביעו אותך [שהכיר בו שרשע היה, ולפי שהיה מלסטם את הבריות ומטביעם בנהר, נמדד לו כמידתו והוטבע אף הוא], וסוף מטיפייך- כלומר אלו שהטביעו אותך, יטופון - יוטבעו גם הם.

הגולגולת המנותקת מהגוף והלשון הארמית הביאו לכך שמפרשים אחדים ייחסו למשנה כוונה עמוקה ונסתרת. עם זאת יש להבין גם את פשוטם של דברים ולנסות לראות מה בעצם קרה פה ועל מה מודיע או מזהיר הלל.

 

התלמיד המבריק

לפני תחילת הלימודים פנו שני חוקרים למספר מורים שעמדו לקבל כיתות חדשות ובלתי מוכרות, והציגו בפניהם את התפלגות התלמידים בכיתה לפי ציוניהם ולפי כישוריהם. בתוך כך הם ציינו בפני המורים את שמותיהם של מספר תלמידים שכשרונם מתגלה באיחור, ובמהלך שנת הלימודים הם נעשים לתלמידים המבריקים והמובילים בכיתה. למעשה השמות שמסרו החוקרים היו אקראיים לחלוטין ורמת האינטלגנציה וההישגים שלהם לא עלו במאום על אלו של שאר הכיתה.

למרבה ההפתעה, כאשר הגיעה השנה לסיומה והתפלגות ציוני התלמידים נבדקה שוב התברר כי אותם תלמידים ממוצעים נעשו למבריקים שבכתה ומנת משכלם עלתה על זו של חבריהם באופן ניכר. מה קרה פה?

לתופעה זו קוראים בשפה המקצועית "נבואה המתגשמת מאליה" ובתרגום חופשי: כאשר הגיעו המורים לכיתה עם ציפיות מסויימות לגבי התלמידים המסויימים הללו הם יצרו מסביבם, שלא במודע, סביבת מצויינות בצורת התייחסות שונה, קשר עין, קשר פיזי וחיוכים, וציפיות גבוהות יותר, 'הסביבה החדשה' הזו והתחושות הללו שזרמו אל התלמידים יצרו אצלם מוכנות גבוהה וחשפו אצלם כוחות שהם לא ידעו על קיומם ובעקבות כך מנת המשכל שלהם אכן עלתה אובייקטיבית.

אנחנו הסביבה, ואנחנו

את התופעה המרתקת שתוארה לעיל אפשר גם לכנות במינוח שקבעו מיסדי הזרם ההתנהגותי- קוגניטיבי בפסיכולוגיה המודרנית, דטרמיניזם הדדי. כלומר האדם בהתנהגותו משפיע על הסביבה והסביבה משפיעה עליו בתהליך מעגלי. למשל, כאשר אדם פועל באופן מסויים הוא בוודאי שאב את המידע שהביא אותו לפעולה זו מן הסביבה הקרובה אליו, עם זאת במקביל הוא גם משפיע בצורה מעגלית אקויוולנטית לעוצמת הפעולה, על אותה סביבה. הסביבה החדשה יוצרת דפוס פעולות חדש שמשפיע שוב על הההתנהגויות החדשות וכן הלאה.

הלל הזקן אומר לאותה גולגולת באופן הפשוט ביותר: הגורם שהביא אותך למצב אומלל זה של טביעה בנהר, הוא בעצם אתה, מאחר שאתה יצרת בעולם שלך סביבה של שוד ורצח שיטות 'חיסולים' ייחודיות ונקמה, בהכרח שגם היא תשפיע על ההתנהגות שלך ושל האנשים מסביבך, ומכאן עד ההשלכה האישית פיזית אליך, היתה הדרך קצרה. ומאותו מקום ממשיך הלל ואומר, יגיע גם קיצם של אלו שהטביעו אותך, מאחר שגם הם 'קרבנות' של הסביבה שלך ושל הסביבה החדשה ישנה שהם יצרו לעצמם ולחבריהם. ביום מן הימים באופן מעגלי קלאסי, יקומו חברים חדשים, תלמידים צעירים פרות הסביבה הנ"ל ויעשו להם את מה שעשו חבריך לך. והמעגל או הגלגל ימשיך להסתובב.

 

 

מקורות:
פירוש המשניות להרמב"ם
מרטון. פסיכולוגיה חברתית. או"פ
בנדורה. אישיות תיאוריה ומחקר. או"פ