דרך ישרה | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

פרק ב משנה א רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות; והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך - עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.

רבי, הוא רבי יהודה הנשיא – נשיא הסנהדרין מחבר המשנה וחותם תקופת התנאים, מצביע על ארבעה דברים בהתנהלותו של האדם עם מערכת המצוות. במאמר זה נתמקד בשלשת הראשונים:

מהי הדרך ישרה שיבחר לו האדם? תפארת לעושיה וכו'

זהירות במצוות. אין אתה יודע שכרן וכו'

חישוב ערך המצוות. הוי מחשב הפסד מצוה וכו'

שלשת התכונות הללו נתפסים אולי כשלש עצות טובות לחיים, אולי כמן שלש אמרות פופוליסטיות העשויות להיות שגורות בפי כל, אולם מהתבוננות מעמיקה בתוכן האימרות ובסמיכותן האחת לשניה עולות מספר תמיהות קרדינאליות.

כאשר שואל רבי מהי הדרך הישרה שיבחר לו האדם מצפים היינו לתשובה קונקרטית יותר מ- תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, אולי משהו כמו עשה כך וכך, או אל תפעל באופן זה או אחר, במקום זה אנו מקבלים משהו מופשט כללי, הטעון עדיין הסבר.

בשלב הבא עובר רבי לאזהרה מעשית יותר: הוי זהיר במצוה וכו' לפי שאין אתה יודע שכרן של מצוות, איך זה מתקשר לאיזו דרך ישרה שיבור לו האדם? ואם זו 'הדרך ישרה', מדוע א"כ, הניסוח המעורפל שבפתיח?

וכאן מגיע רבי למשפט המוזר ביותר: והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה כלומר רבי מבקש, מציע כאן לנקוט בפעולת חישוב פשוטה. האמנם? האם כל כך קל לחשב את ערכן של מצוות שכל כולן אינן אלא רוח, הלא אך במשפט הקודם קבע רבי ש'אין אתה יודע שכרן של מצוות' איך מציע כאן רבי פעולה הנדמית לכאורה הפוכה לחלוטין?

סופר רבי המכר

רן ישב מול הפסיכולוג ומבטו עורג ומובס כאחד. אני בן שלשים ושש אומר רן וחלום חיי הולך ונמוג. אני חולם להיות סופר גדול, אני מרגיש שאני סופר גדול, אני רואה בזה את שאיפת חיי את הגשמת חיי. דוקטור אני מרגיש ריקני, אני בדיכאון.

זהו אומר רן. אני סיימתי הוא התרווח לאחור בכיסאו ואמר: אני מוכן כעת לשאלותיך המעמיקות על תקופת ילדותי ועל יחסי עם הורי, בעיקר יחסי עם אבי האלכוהוליסט.

במקום זה אמר הפסיכולוג:

ולמה למשל שלא תכתוב?

???

שנים אתה מדבר על הרצוון שלך לכתוב אבל מעולם לא עשית את הצעד הנוסף קדימה, לא קפצת למים הקרים. לא הוצאת כותר משלך.

הפסיכולוג הנ"ל נמנה על הזרם של הטיפול הקוגניטיבי, זה שלא נובר בעבר אלא מנסה לשנות את ההתנהגות העכשווית תוך שהורא בוחן את המניעים העומדים מאחוריה.

יעילות עצמית

אחת מהנחות היסוד של השיטה הקוגניטיבית היא "היעילות העצמית". יעילות עצמית היא משתנה מתווך לקראת פעולה. כאשר אדם שוקל לבצע פעולה מסויימת הוא מעריך את רשימת הדרישות המתבקשות ממנה: מידת המאמץ, תגובתו הריגשית, ומחשבתו על המשימה, כל אלו מושפעים במידה רבה מתפיסת האדם את עצמו כמסוגל לבצע את המשימה. אם המשימה נתפסת בעיניו כקשה או כבלתי ניתנת לביצוע על ידו, המאפיינים הרגשיים וציפייתו לקראת הפעולה ישתנו, והם יכתיבו את הצלחת המשימה.

רן, הסופר בפוטנציה, סבל מחוסר יעילות עצמית הוא רצה אמנם מאד להיות סופר אבל הוא כנראה לא האמין ביעילותו לבצע את המשימה. לכן הוא מעולם לא ניסה לבצע אותה. 'חציית הגשר' מבחינתו עשויה לשנות את תפיסתו העצמית מאחר שהצלחה גוררת תפיסה עצמית חיובית שמביאה הצלחה חדשה שמייצרת יעילות עצמית וכן הלאה.

יעילות עצמית והכרה ביכולת העצמית היא בלשונו של התנא 'תפארת לעושיה'. תפיסת הדרך ביהדות צריכה להיות סובייקטיבית במידה מסויימת, כל אחד והדרך שלו בהגשמה העצמית, בראיית המסוגלות האישית והאינדוודואלית שלו. ובמלים אחרות הדרך שהיא תפארת לסובייקט. יש הרואים את דרכם בעבודה עצמית מוסרית, יש המוצאים את סיפוקם הרוחני דווקא בתפילה וכן הלאה. ההגבלה היחידה, היא ש'הדרך' צריכה להיות מונחת על 'קרקע המציאות' כלומר, כזו שגם אם היא עצמאית אך היא עשויה להיות תפארת לו מן האדם

עם כל זה התנא מודע לסכנה שבחופש הבחירה העצמית. חופש כזה עלול לייצר תבנית חדשה של מצוות לכן מזהיר רבי ואומר: 'והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה', כלומר ההדגש והמסלול עשויים להיות שונים אבל הקונספט צריך תמיד להיות מבוסס על מערכת המצוות הכללית לפי 'שאין אתה יודע שכרן של מצוות', דווקא משום התפיסה האינדוודואלית מצווה שנראית בעיניך קלה נתפסת בעיני הזולת לחמורה במיוחד וכן להיפך.

ברוח דברים אלו ממשיך רבי ואומר: כאשר הנך בוחר את המתווה, את יעודך בעבודתך הרוחנית, חפש בין המצוות [עם שימת לב לפיסקה הקודמת] את אלו המתאימות לך, האפשריות עבורך והעשויות למצב אותך במקום הגבוה ביותר. הקריטריונים לכך עשויים להיות שונים בהתאם ליעילות העצמית האישית שלך: קושי המטלה [-קושי בקיום המצוה כפרמטר להתגברות], אמונתך ביכולתך לבצע אותה בלי 'לקפוץ מעל הפופיק', תגובתך הריגשית.

אינו דומה המתפלל לראשונה בחייו תפילת שחרית ארוכה, למי שרגיל בה כל יום, כמו שאין להשוות את כובש כעסו כאשר אופיו מנוגד לכך לחלוטין לזולת שאינו כן.

על כן הוי מחשב, אתה, כל אחד, באופן הפרטי שלך את שכר העברה שלך ואת שכר המצוה שלך