החופש לבחור | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

פרק ג, טו:
הכול צפוי, והרשות נתונה; ובטוב העולם נידון. והכול לפי רוב המעשה.

אם "הכל צפוי" כיצד ייתכן שבו זמנית גם "הרשות נתונה"? ואיך זה קשור לחוסר הצלחתו של סטודנט ערבי להיטמע בתוך החברה יהודית?

ארבעת המילים הללו 'הכל צפוי והרשות נתונה' מבטאות את תמציתה של אחת משאלות קיומינו המהותיות ביותר: חופש בחירה מול דטרמיניזם. ובמלים אחרות, האם האדם הוא יצור בעל כח בחירה, החופשי לבחור את דרכו בחיים, ועל כן יש לראות בו את האחראי למעשיו, או שהתנהגותו מוכתבת על ידי רצף של אירועים קודמים הנובעים ממקורות חיצוניים או פנימיים שלאדם אין שליטה עליהם. במקרה כזה קשה להטיל על האדם אחריות למעשיו או להענישו עליהם שכן התנהגותו אינה אלא פונקציה של אירועים קודמים שאינם קשורים אליו כלל. תיאוריה זו מכונה בשפה הפילוסופית: דטרמיניזם.

במשנתנו כאמור, בוחר רבי עקיבא להציג את הדילמה הזו בצורתה החריפה ביותר:

הכל צפוי- כלומר הקב"ה יודע הכל, ומאחר שידיעתו היא בוודאי אמת אובייקטיבית, נמצא העתיד צפוי וידוע מראש ואין ביד האדם כח לשנותו. אבל גם:

הרשות נתונה- ביד האדם הכח ויכולת ההחלטה לבחור מהו המעשה ומה הפעולה בה יבחר.

הסתירה לכאורה הזו מביאה את הרמב"ם -פילוסוף רציונלי בדרך כלל- לקבוע כי אמנם אין ביכולתנו להבין את מהותה של הבחירה החופשית מול ידיעתו של ה', מאחר שלנו –בני אנוש- אין את היכולת לתפוס את עומקה של 'ידיעת ה'. תשובה מתחמקת משהו זו, מקימה עליו ביקורת דוגמת זו של הראב"ד במקום:

"לא נהג זה המחבר מנהג חכמים, שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו , והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה".

תבנית עולם

אמין חורי, הוא צעיר ערבי שמבקש להתקבל לטיפול פסיכולוגי אצל ד"ר יובל- פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי ידוע. חורי, סטודנט ערבי יחיד בכיתה של יהודים, מתלונן על בעיות חברתיות עמוקות, הוא מרגיש בודד וחש שהוא מנודה הן על ידי חבריו הערבים והן על ידי הסטודנטים היהודיים. באחת מן השיחות הוא מספר על חיבתו העזה לבחורה יהודייה בכיתה שלו: "לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה...ידעתי עליה הכל, מה היא אוהבת לאכול בקפטריה, מה היא לובשת, היכן היא מניחה את הפלאפון, עם מי היא מדברת וכו' אתה יודע מה זה להסתכל עוד ועוד על בחורה שבשבילה אתה לא קיים? בסוף החלטתי לנסות והזמנתי אותה לקפה. ברגע שפתחתי את הפה הרגשתי כמו מצורע, ערבי מצורע. היא ממש ברחה ממני היא אמרה שלום שלום אני צריכה לרוץ להרצאה, והסתלקה. יכולתי לראות בעיניים שלה את הגועל".

"מדוע תמיד אתה רואה את האפשרות הגרועה ביותר" ? שואל אותו יובל. "אולי היא לא יצאה אתך, מפני שאתה ערבי והיא יהודייה- ולא מפני שיש בך, אישית, משהו מגעיל שדוחה אותה"?

אמין קפץ את אגרופיו ונמתח על הספה

"תגיד לי ד"ר יהודי, אתה חירש או טיפש? או אולי אתה חושב שאני מטומטם? אתה בכלל שומע מה יוצא לך מהפה"? הוא חיקה אופן דיבורו של הד"ר: "אולי היא לא יצאה איתך מפני שאתה ערבי...וזה בסדר, לדעתך? זה טוב? אני נדפק כל יום עשרים פעמים ביום בגלל שאני ערבי. עוד לפני שאני גומר לאכול ארוחת בוקר כבר דפקו אותי שלש פעמים כי אני ערבי. בשביל זה אני משלם לך, לשמוע ממך נחמות כאלה?

המפה הפרסונלית

כל אדם, כל אישיות, עם לידתה מקבלת לידה 'מפת דרכים' אין סופית של אפשרויות. במפה הזו יכול האדם להגיע –לכל מקום ולכל עומק שהוא. זוהי הבחירה החופשית. זוהי בעלותו של האדם על גורלו.

יחד עם זאת, ה'מפה' הזו היא לגמרי פרסונלית. היא אישית לחלוטין. אינה דומה המפה של ראובן למפה של שמעון. אינה דומה נקודת המוצא של האחד לעמדת הפתיחה של רעהו. ראובן לא יכול לעולם להיות שמעון וכן להיפך מאחר שלשניהם יש מציאות חיים, תבנית עולם, השפעה חברתית וסביבתית, שונה לגמרי. ראובן יוכל להגיע לאין סוף בתוך מפת החיים שלו, בתוך תבנית העולם שלו, ושמעון יגיע לאותו מקום דרך ה'מפה' שלו.

בין שני ה'מפות' קיימת דיכוטומיה מובהקת שמביאה את הפרטים האינדיבידואליים לצמתי החלטות שונים בחייהם. ראובן לא יוכל להגיע לאותה צומת החלטות שהגיע שמעון וכן להיפך שכן נקודות הפתיחה, השבילים, צמתי ההחלטות- הראשוניים, ולאחר מכן הצמתים השניוניים [שנוצרו מן הצמתים הראשוניים] אינם אקויוולנטיים.

אמין חורי, הסטודנט הערבי, לא יעמוד לפני אותם צמתי החלטות של רעהו היהודי, וזאת מעצם תבנית העולם שלו, מעובדת היותו בן למשפחה ערבית הגדלה בין ישראליים- נתון שאותו הוא לא יכול לשנות.

הכל צפוי אם כן, שכן המפה על כל צמתיה דרכיה ושביליה ידועים לפני האלוהים, אכן ההחלטה באילו דרכים לבחור, באלו צמתים לפנות, על אלו הרים לטפס, ובאילו תהומות למעוד, היא של האדם. רק של האדם.


מקורות והערות
רמב"ם בפירוש המשנה שם
רמבם הלכות תשובה פרק ה ובראב"ד שם
אישיות תיאוריה ומחקר. או"פ יחידה 1
סערת נפש ד"ר יורם יובל. הוצאת קשת. עמוד 90
גוף הרעיון מעובד מדבריו של מו"ח מאיר בן חור. וד"ר יורם יובל.

לעצם שאלת הבחירה מול דטרמיניזם. ראה רמב"ם מורה נבוכים פי"ז חלק ג. ובפי' הגר"א על הפסוק ראה אנוכי נותן לפניכם היום קללה וברכה. ראה גם רמב"ן דברים ל יט. ובאור ה'. מאמר ג, חלק ב. וראה גם מאמרו של הד"ר שאול סולברג. דעת.
יסודותיו של דיסוננס חריף זה נעוצים כבר בגישות הפסיכולוגיות החלוקות בשורש דחפיו והתנהגויותיו של האדם. פרויד כידוע טען בקצרה כי הבסיס לכל התנהגויות האדם הוא שנות ילדותו המוקדמות, הקבעונות ומנגנוני ההגנה שנוצרו אז הם אלו שיכתיבו את אורח חייו הבוגרים, רוג'רס מאידך נקט כי האדם הוא יצור השואף להגשים את עצמו ולממש את יכולותיו הרוחניות במשך כל חייו. והרי לנו מחלוקת פסיכו- פילוסופית. גם הגישות החדשות יותר כמו הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של סקינר בה התנהגות האדם היא פועל יוצא של חיזוקים חיוביים וחיזוקים שליליים גורסות לכאורה כי התפיסה היא דטרמיניסטית. מה שבברור אי אפשר לומר על הגישות הקוגניטיבית המודרניות.
 

צילום: אביבה מצרי