כי-דור | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

רבי מאיר, רבי יהודה, ורבי יוסי, הילכו בדרך והגיעו לאכסניא שהיתה בבעלות של אדם בשם 'כידור'. רבי מאיר להבדיל מחבריו, היה מדקדק בשמותיהם של אנשים, ושמו של האכסנאי לא מצא חן בעיניו. הוא נזכר בפסוק מפרשת האזינו "כי דור תהפוכות המה" [דברים לב, כ] המספר על עזיבת ישראל את הקב"ה, והבין כי יש לחשוש למהימנותו של האיש. חבריו לעומת זאת לא חששו כמוהו. היה זה ביום שישי, וחבריו החכמים של רבי מאיר הפקידו בידי האכסנאי כנהוג את כספם עד למוצ"ש. רבי מאיר לעומתם, בחר להחביא את כספו למראשותיו של קבר שנכרה בסמוך בו היה טמון אביו של האכסנאי.

 

עם בוקרו של יום השבת קם כידור האכסנאי ובקול מרתת סיפר לאורחיו כי אביו נגלה אליו בחלום ודיווח לו על הכסף הטמון למראשותיו, כשהוא קורא לו לבא וליטלו. רבי מאיר וחבריו ביטלו את דבריו והסבירו לו כי חלומות ליל שבת אין בהם מאום ואין לחוש להם. לאחר שנראה היה כי כידור השתכנע מיהר רבי מאיר למקום הקבר ועמד שם עד לצאת השבת מחשש שכידור יבחר בסופו של דבר לבדוק מקרוב את פשר חלומו המוזר.

 

עם צאת השבת נטל רבי מאיר את כספו, ובבוקר ניגשו שני החכמים לכידור וביקשו ממנו שישיב להם את פקדונם. כידור הביט בהם בתמיהה ושאל אותם בהשתאות אמיתית על מה הם מדברים. לא הועילו לחכמים כל נסיונותיהם – כידור לא הסכים להודות בשום צורה שהוא נטל מהם אי פעם פרוטה אחת. לאחר שהבינו החכמים כי בדרך החוקית נכון להם כישלון, הציעו לו לבא עמם לשתות שיכר. כידור נענה ברצון, ולאחר שהשתכר בדקו אותו החכמים וזיהו על שפתיו שאריות מארוחת הבוקר שכללה עדשים. הם הותירו אותו מתגולל בבית המרזח וחזרו לביתו כשהם מוסרים לאשתו בשמו כי כידור ביקש שתעביר להם את ארנקיהם. לאות כי דבריהם אמת מסרו לה סימן, כי הוא אכל בבוקר עדשים. האשה שזכרה כי סעודת הבוקר אכן כללה עדשים לא חשדה במאום והגישה לחכמים את כספם.

 

כשהתעורר כידור משכרונו והגיע לביתו הבין כיצד הערימו עליו החכמים. בכעסו הרב נטל סכין ורצח את אשתו. בהמשך מספרת הגמרא, כי אילו היה מקפיד כידור על הלכת "מים אחרונים", ונוטל את ידיו ומנגב את פיו, לא היו מצליחים חכמים לזהות את שאריות העדשים על שפתיו והאשה המסכנה לא היתה נרצחת בדם קר [על פי מסכת יומא, פג,ב].

 

על אף סיומו היפה מחד, והטראגי מאידך, מלא סיפור זה בסימני שאלה. מדוע חשד רבי מאיר באדם ששמו מזכיר באופן לא מדוייק את הפסוק מפרשת האזינו [כידור – כי דור תהפוכות וכו']? מדוע סיפר להם כידור בבוקר את דבר החלום, ואיך הגיע האיש למצב בו הוא רוצח את אשתו רק בגלל שחכמים הצליחו לחלץ ממנה את הכסף שלא בידיעתה?

 

פרסומת ישר אל תוך הווריד

מחקרי פרסומות מוכרים יודעים לספר כי כאשר נחשף הצרכן למוצר מסויים, גם אם הוא לא מתעמק ביתרונותיו, עשוי הוא לרכוש אותו כאשר יעמוד מולו בחנות בלי להיות מודע כי ידו נשלחת אל עבר המוצר רק בגלל שתמונתו נצרבה אצלו באחת מתכניות הפריים טיים שבערב הקודם. מחקרים דומים מצאו שכאשר מציגים בפני נבדקים תריסר תצלומים של אנשים, כל אחד במשך שתי שניות, אך בתכיפות שונה: יזכו התמונות שהוצגו בתכיפות רבה יותר לחיבה גבוהה יותר מן הנבדקים. הללו כמובן לא זכרו, ולא יכלו לדעת כי הם צפו בתמונה זו פעמים רבות יותר שכן התמונות הוחלפו כהרף עין, אך ציוני החיבה שהם נתנו להם היו גבוהים. מסקנת החוקרים היתה שכל גירוי, אליו אנו נחשפים בתכיפות רבה, מתחבב עלינו בסופו של דבר.

 

הפסוק "כי דור תהפוכות המה" מדבר על הפכפכותו של עם ישראל וכמו שכותב הרב הירש במקום "הם דור הפכפך, ממהרים לשנות דעתם, עוברים מהר מהשקפה להיפוכה". מסתבר כי אביו של כידור הכיר היטיב את הפסוק, והוא עורר אצלו גירוי יתר. מסתבר כי הוא זיהה בו את עצמו – אדם הפכפך – ובכל עת שבעל הקורא הגיע לטקסט הזה הרגיש אבי כידור איזשהוא רגש. תחושה זו הולידה אצלו, אולי אפילו בתת המודע שלו, זיקה וחיבה לצירוף המלים 'כי דור', ובעת הכנסתו של הבן בבריתו של אברהם אבינו קרא את שמו כידור.

 

רבי מאיר חשב על כל הענין כהרף עין, ועל אף שלא יכל לקבוע בוודאות שהוא אדם רשע העדיף לחשוש ולהטמין את כספו במקום בטוח. אלא שבבוקר קם כידור וסיפר לאורחיו על חלומו המוזר. מדוע סיפר כידור? בספר בן יהוידע מוסבר כי כידור הבחין שרבי מאיר לא הטמין אצלו את כספו. הוא הבין שהוא חושד בו, ואת כספו הניח במקום אחר. החלום המוזר חיזק אצלו את הסברא הזו והוא החליט לערוך לרבי מאיר מבחן קטן. הוא 'ינחית' על החכמים את סיפור החלום באחת ויעקוב אחרי מבע פניו של רבי מאיר. הוא קיווה שרבי מאיר יירתע, יחוויר, ובהתנהגותו העצבנית יאותת כי כספו אכן מונח באותו קבר, אך רבי מאיר שלט היטיב בהתנהגותו ובקול אדיש הסביר לכידור כי חלומות ליל שבת אין בהם מאום.

 

כידור השתכנע, הניח לכסף שבקבר, ובבוקר שדד את שני החכמים. כפי שכבר ציינו, אביו של כידור סבל מאופי הפכפך – תכונה שעברה באופן מדוייק גם לבנו. האם שיעתוק התכונה היה גנטי או שכידור פשוט רכש אותה מהתבוננות מאביו קשה לדעת, וגם אין זה משנה. כידור ההפכפך מכל מקום, הודיע לחכמים כי אין לו כל מושג על כספים שהופקדו אצלו. ייתכן שבתחילה לא תכנן כידור לגנוב את האורחים, ולאחר מכן גבר עליו אופיו הבלתי יציב, וייתכן שכך תכנן מתחילה. קשה לדעת, אם כי חלק מן המפרשים מצביעים על העובדה כי כידור לא היה אכסנאי רגיל אלא קיבל את החכמים בסטטוס של 'הכנסת אורחים', כלומר בחינם. אם אכן כך ארע, כידור היה אדם חיובי מיסודו, אלא שאופיו הפכפך גרם לו לשנות את דעתו ולגזול את אורחיו.

 

בינתיים מציעים לו חכמים לבא ולשתות עמם בבית המרזח והוא נעתר להם. כיצד מסכים כידור לשתות עם אנשים שאך לפני שעה קלה הטיחו בפניו כי הוא גנב? הפכפך כבר אמרנו. חכמים מחלצים ממנו את סימן העדשים ומצילים את כספם. כידור מגיע לבית מגלה את מה שעוללה אשתו, והוא הופך באחת לחיה זועמת: הוא רוצח אותה ומאבד את עולמו.