למה מת האיש שביקש להתחתן עם בתו של רב? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מסכת יבמות דף מה, א.

ההוא דאתא לקמיה דרב [הגיע אדם לפני רב] אמר ליה: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל מהו? [כלומר האם מותר לילד הנולד מאב גוי ואם יהודייה להתחתן עם אשה יהודייה], אמר לו: הולד כשר. אמר ליה: הב לי ברתך [אמר האיש שהיה בן לזוג כזה לרב: תן לי את בתך לאשה]. לא יהיבנא לך [רב סירב לתת לו את בתו].

אמר שימי בר חייא לרב: אמרי אינשי גמלא במדי, אקבא רקדא, הא קבא והא גמלא והא מדי - ולא רקדא [כלומר במדי כשרוצים לאדם כי הוא מגזים בדבריו אומרים לו: אתה אומר שניתן להרקיד גמל בתוך כלי קטן, בא תנסה! הנה הגמל והנה הכלי... כך אמר שימי לרב: אתה אומר שבן הנולד מגוי וישראלית רשאי להינשא ליהודייה, אבל אתה בעצמך לא מוכן לתת לו  את בתך, הדבר מוכיח שלא התכוונת באמת לפסוק להיתר, אלא אמרת את דבריך בדרך גוזמא].

אמר לו: אי ניהוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי [אמר לו רב: גם אם היה האיש הזה גדול וצדיק כמו יהושע בן נון לא אתן לו את ביתי. כלומר, אין לי בעייה עם האיש הזה פרסונלית אלא אינני רוצה שבתי תתחתן עם אדם בעל ייחוס כזה].

אמר לו: אי הוה כיהושע בן נון אי מר לא יהיב ליה אחריני יהבי ליה האי, אי מר לא יהיב ליה אחריני לא יהבי ליה [אמר לו שימי: אם הוא היה כיהושע בן נון, אזי הוא היה מוצא אשה גם אם כבודו לא היה נותן לו את בתו. כעת שהוא אינו כיהושע בן נון, הרי שאם כבודו לא ישיא לו את בתו – איש לא יקח אותו].

לא הוה קאזיל מקמיה [האיש התעקש, המשיך לבקש מרב את בתו, ולא הסכים ללכת] יהיב ביה עיניה ושכיב [נתן בו רב את עיניו – ומת].

 

סיומו של הסיפור מעלה תחושת אי נוחות קשה: האיש שהטריד את רב וביקש את בתו, לא היה כפי הנראה אדם מנומס במיוחד. הוא לא הבין או לא רצה להבין כי רב מסרב לתת לו את בתו. והמשיך להציק לרב. ועם זאת, האם זה העונש שמגיע לו, מוות? רק בגלל שהוא רוצה להתחתן עם בתו של רב?

התמיהה הזו כל כך קשה, עד שאני סבור כי יש צורך להוסיף מעט רקע לסיפור כדי להבין מה אירע פה.

 

סוגיית נישואי בן זוג מעורב ומתבולל עם יהודייה היתה שנויה במחלוקת קשה, כפי שניתן לראות בגמרא שם. מסתבר כי מדובר היה בנושא כאוב ובלתי פשוט: יהודים מתבוללים וקבלת צאצאיהם בעם היהודי. בשנים הללו – המאה העשרים ואחת, שאחוזי ההתבוללות ברוב ארצות העולם מתקרבים ל-90 אחוזים, קל יותר לתפוס את עומקה של הטרגדיה של העם היהודי שכמו שאמר פעם הרב הראשי ישראל לאו כי מתוך מאה יהודים חילוניים בחו"ל שורדים בממוצע לאחר ארבעה דורות כ- 13 אנשים המזוהים כיהודים.

 

טיעוניו של הרב לאו מקבלים אסמכתא אקדמית: פרופ' דלה-פרגולה, דמוגרף מהאוניברסיטה העברית אומר כי הגידול במספר יהודי העולם מאז 1945 שואף לאפס, לעומת גידול של למעלה מ-70% בכלל אוכלוסיית העולם באותה תקופה, וזאת בגלל נישואי תערובת והתבוללות בקרב יהדות העולם.

 

למרות זאת, פסק רב בניגוד לדעת חבריו, כי ילד הנולד מזוג מעורב ומתבולל רשאי להינשא ליהודייה, וילדיו יהיו כשרים. האם התכוון רב לעודד את התופעה? בוודאי שלא. רב פסק כך, בעקבות הבנתו את ההלכה התלמודית, אך אין ספק, כי האמורא הגדול, מייסד ישיבת סורא, כאב את ההתבוללות שהחלה אולי לפשות בחברה היהודית.

 

מכאן  ניתן אולי להניח [וחשוב לציין כי זו השערה בלבד] שבן הגוי והיהודייה שהגיע לרב ודרש ממנו להשיא לו את בתו ביקש להעביר בכך מסר: אין כל פסול בנישואי תערובת. כל עוד האם יהודייה, הוולד הנולד כשר לבא בקהל, והוא יכול אפילו להינשא לבתו של אחד מראשוני האמוראים – רב. לא לחינם אם כן הוא הגיע לרב. הוא ידע שרב, כמי שהתיר את הנישואים הללו, יתקשה לסרב לו, שהרי בכך הוא מקעקע את האמינות של הפסק שלו גופו, וכפי שאכן שאל אותו שימי. אולם רב, שהבין את כוונתו, הסביר: גם אם היה האיש צדיק וגדול כיהושע בן נון, אינני מוכן לתת יד לתוצרים של נישואי תערובת הפוגמים בקדושתו של העם  היהודי.

 

ה'סאבטקסט' של הדיון בין רב לאותו אדם אם כן היה, ניסיון של בן נישואי התערובת להוכיח כי אין כל פגם בנישואין בין אדם שאמו התבוללה, והתנגדות מוחלטת של רב לניסיון הזה. כשהאיש הבין שרב לא משתף אתו פעולה הוא החליט להישאר במקום ולהביך את רב, כשבכך הוא מקדם את מטרתו הלא כשרה. בלית ברירה נתן בו רב את עיניו והוא מת עם תכניתו.