מסכת ברכות, דף ה.
רב הונא תקיפו ליה [החמיצו לו] ארבע מאה דני דחמרא [חביות יין].
על לגביה [הלך אל] רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן , ואמרי לה [ויש אומרים שהלך ל] רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה לעיין מר במיליה [אמרו לו, תבדוק את מעשיך, שמא נענשת על משהו]
אמר להו ומי חשידנא בעינייכו [האם אני חשוד בעיניכם, שעשיתי משהו שלא כהוגן]? אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא [האם חשוד הקב"ה שהעניש בלי שזה מגיע בדין]?
אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא [אם יש מישהו ששמע עלי משהו - שיאמר לי].
אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה [שמענו שאינך נותן את הזמורות לאריס שעובד אצלך]
אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה. [אותו אריס אינו משאיר לי זמורות, הוא גונב לי את כולן, כלומר הוא נוטל הרבה יותר מחלקו]
אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים [הגונב מן הגנב, גם הוא חש בטעם הגניבה]
אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה [מקבל אני על עצמי, שאחזיר לו את הזמורות]
איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא [חזר החומץ ונעשה יין]
ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא [התייקר החומץ ונמכר במחיר היין]:
שתי הערות
1]מהי טענת חכמים על רב הונא, הלא האריס הזה היה גנב, ומלבד עצם הגנבה הרי כבר קיבל את משכורתו בגנבתו?
2] האם היה בהחמצת חביותיו של רב הונא איזשהו ענין, סימבולי אולי, המתקשר למניעת הזמורות מן האריס?
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...