קמצא ובר קמצא | מערכת האתר

• הדפסה
• דואל

מסכת גיטין, דף נה

אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) (מה שכתוב בפסוק)
אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים (בגלל המעשה בקמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים)
...
דההוא גברא (אותו אדם) דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא (אוהבו נקרא קמצא, ושנואו נקרא בר קמצא)
עבד סעודתא (ערך סעודה)
אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא (שלח שליח להזמין את האורחים, ואמר לשליח להזמין את קמצא)
אזל אייתי ליה בר קמצא (השליח טעה והזמין את בר קמצא)
אתא אשכחיה דהוה יתיב (בא בעל הסעודה, ומצא את בר קמצא כשהוא יושב בסעודה)
אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא (הרי אתה שנואי)
מאי בעית הכא קום פוק (מה אתה עושה כאן? קום צא!)
אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא (הואיל וכבר באתי, עזוב אותי, ואשלם לך את כל מה שאכלתי)
אמר ליה לא
אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך (אשלם לך חצי הסעודה)
אמר ליה לא
אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך (אשלם לך את כל הסעודה)
א"ל לא
נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה (לקחו בידו והוציאו)
אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו (הואיל וישבו שם תלמידי חכמים, ולא מחו בו, כנראה נוח להם)
איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא (אלך ואלשין עליהם למלכות)

אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי
א"ל מי יימר (מי אמר?)
א"ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה (שלח להם קרבן, ותראה אם יסכימו להקריבו)
אזל שדר בידיה עגלא תלתא (שלח להם עגל משובח)
בהדי דקאתי (בעת הליכתו) שדא ביה מומא (בר קמצא הטיל מום) בניב שפתים
ואמרי לה (ויש אומרים) בדוקין שבעין
דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא (במקום שבדיני ישראל הוא מום, ובדיני הגויים אינו נחשב מום)

סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות
אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח
סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא (רצו להרוג את בר קמצא בכדי שלא ילשין)
אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג (כלומר, יחשבו שהסיבה שהרגו את בר קמצא היא בגלל שהטיל מום)
אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

נקודות למחשבה:

א] הכותרת של רבי יוחנן "אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". אבל כשקוראים את הסיפור כולו מסתבר שקמצא בכלל לא היה נוכח באף אחת מהמאורעות, אז למה כאילו "מאשימים" אותו.

ב] האם רבי זכריה צדק בכך שלא הסכים להקריב את הקרבן או להרוג את בר קמצא?