בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני (בזכות רבי חנינה בן דוסא)

וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת (כלומר, למרות שכל העולם ניזון בזכותו, הוא מסתפק במעט חרובים בלבד)

 

הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא (היתה אשתו רגילה לחמם את התנור בכל ערב שבת)

ושדייא אקטרתא משום כיסופא (היתה מכניסה לתנור דברים שמעלים עשן בשריפתם, כדי שלא תתבייש בכך שאינה אופה חלות לשבת)

הוה לה הך שיבבתא בישתא (היתה לה שכנה רעה)

אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי (אמרה השכנה, הרי ידעתי שאין להם כלום)

מאי כולי האי (מה כל זה, כלומר מה העשן שעולה משם)

אזלא וטרפא אבבא (באה השכנה ונכנסה בדלת)

איכספא ועיילא לאינדרונא (התביישה אשתו של רבי חנינה ונכנסה פנימה לחדרה)

 

איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא (נעשה נס והתנור התמלא לחם והקערה התמלאה בצק)

אמרה לה: פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך (קראה השכנה: הביאי את ה"מרדה" שלא ישרפו החלות)

אמרה לה אף אנא להכי עיילי (אמרה לה באמת לכך נכנסתי)

 

אמרה ליה דביתהו עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי (אמרה לרבי חנינה, עד מתי נצטער כל כך)

בעי רחמי דניתבו לך מידי (בקש רחמים משמים שיתנו לך משהו)

 

יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא (ירדה יד מהשמים ונתנה לו רגל של שולחן זהב)

(ראתה בחלום שהצדיקים אוכלים בשולחן בן 3 רגלים והם בשולחן של 2 רגלים)

 

 

דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי (ידוע שמשמים נותנים אבל לא לוקחים)

 

נקודות למחשבה:

א. האם אשתו של רבי חנינא באמת התכוונה להביא את המרדה כיוון שמלומדת בניסים היתה, אז למה התביישה והלכה לחדר?

ב. רבי חנינא ניזון מחרובים בלבד. קצת מזכיר את רבי שמעון בר יוחאי שחי במערה וניזון מחרובים. מה מסמל החרוב שהוא ביטוי להסתפקות במועט?