יפתח הגלעדי. הישרדות | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

 פרק 1.

 

פרשיית יפתח הגלעדי זכורה בעיקר לכל בגלל סופה הטראגי: העלאת בת יפתח לעולה, בעקבות הנדר הנורא שנשא יפתח ערב מלחמת עמון. מי היה יפתח, מדוע מונה דווקא הוא לעמוד בראשות הצבא הישראלי, למה נדר את נדרו המוזר, והאם בסופו של דבר הוא אכן העלה את בתו כקרבן אנושי? כמו בכל הארועים שארעו את ישראל יש לבחון ראשית דבר את הגורמים הסיטואציוניים, את הסביבה החברתית והתרבותית, ואת הרקע ההיסטורי, הסוציאלי, והמדיני ששררו באותה העת.

ערב מלחמת הישרדות

לאחר מותו של יאיר הגלעדי ששפט את ישראל 22 שנים, הוסיפו בני ישראל לעבוד אלוהים אחרים מסוגים שונים (7), עד כי חרה בם אף ה' והוא מכרם לשעבוד בידי הפלשתים ובני עמון. במשך 18 שנים התעללו הפלישתים והעמונים בבני ישראל עד שבשנה ה- 19 החליטו אנשי בני עמון לקום ולהילחם בישראל. הם עברו את הירדן והחלו להתקדם בצעדים בטוחים לכיוון ישראל. בשלב הזה הבין העם בישראל כי כלו כל הקיצים והוא חוזר במהירות לכור מחצבתו. הם מתחננים לאלוקים כי יציל אותם מידי בני עמון ומבקשים מחילה על היצמדותם לאלילים. האל שמזכיר לעם את הישועות החוזרות ונשנות שלו מאז הוציא אותם מארץ מצרים מסרב בתחילה להיענות והוא שולח אותם לאלוהיהם אותם הם כה התעקשו לעבוד. רק לאחר תפילה וזעקה אין סופית 'נכנע' כביכול הקב"ה והוא מחליט להושיע את ישראל, מה שיקרה מאוחר יותר באמצעות יפתח .

בינתיים, מתאספים שרי גלעד למועצת מלחמה אסטרטגית, מתבוננים ב'מצפה' ורואים בייאוש את המון חיילי בני עמון מתכונן למלחמה. בחוסר אונים הם מביטים על הכח הישראלי שחסר ארגון ופיקוד מינימלי והם מצהירים כי האיש שיוכל להילחם בבני עמון ייעשה לראש יושבי גלעד.

וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָֹרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן? יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:

אלא שלהצעה המפתה לא נרשמה כל תגובה הולמת, ושרי גלעד, ערב מלחמה, נותרים ללא מנהיג

ייחוס מפוקפק

בגלעד התגורר אדם בשם גלעד. לגלעד זה היתה אשה חוקית שילדה לו מספר בנים. בנוסף היתה לגלעד מערכת יחסים נוספת עם אשה זונה, ממנה נולד בן בשם יפתח שהיה איש גיבור חייל. לאחר שגדלו בני  גלעד החוקיים הם הביטו בעין רעה באחיהם החורג והמפוקפק והם מחליטים לגרש אותו ממשפחתם, מנחלתם, ומארצם

וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרֲשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה: וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ:

בארץ טוב הופך יפתח למנהיג פופולארי. לגיבור של אספסוף מקומי. יפתח גיבור החיל, שואב אליו קבוצה גדולה של אנשים בני בלי בית, חסרי השכלה, ויושבי קרנות המבקשים להסתופף תחתיו. שמעו של האיש העז בעל תכונות המנהיגות מגיע עד לגלעד, וזקני גלעד נזכרים בנער שגורש מארצם לפני שנים. הם מחליטים לבא אליו ולהציע לו לעמוד בראש הצבא לקראת המלחמה בבני עמון. גלעד מקבל את משלחת השרים אך הוא לא ממהר להיענות להצעה. בקול קר הוא שואל אותם

וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׁנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרֲשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם?

הזקנים הנבוכים משיבים לו כי הנה כעת הם מגיעים אליו בעצמם, דבר המוכיח על הכבוד שהם רוחשים לו, והם מבטיחים לו כי הצעתם כוללת את התמנותו לראש בני גלעד. יפתח, משיב לזקנים כי אם הוא ינצח את בני עמון, הוא ייעשה בלאו הכי למנהיג העם, גם ללא הבטחתם או עזרה מצידם. כהוכחה לרצינות כוונותיהם הוא מבקש מהם הבטחה כי הוא ימונה למנהיג העם עוד קודם המלחמה ללא קשר לתוצאותיה. הזקנים נעתרים מיד ונשבעים לו על כך

אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ: וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶֹה.

מדוע היה חשוב ליפתח כי הזקנים ישבעו לו כי הוא יהיה למנהיג עוד קודם למלחמה? מהו פשר הדיאלוג המוזר ביניהם על הגירוש שהתרחש לפני זמן כל כך רב? בפרט שהגירוש נעשה בכלל על ידי אחי יפתח ולא על ידי הזקנים שמשום מה חשים אשמים על כך?

 

החזק שורד

ניתוח המצב החברתי ששרר אז אצל העם מעלה תמונה ברורה מאד: באנשים פעם יצר הישרדותי חזק, והם היו עסוקים בטובתם האישית, ובמילוי צרכיהם הבסיסיים. את ההתחלה של ההתנהגות הזו אנו מוצאים - בכמה פסוקים שקדמו למינוי יפתח - באלילים הרבים שעבדו העם

וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים

חז"ל גם יודעים לספר כי בדמשק באותם ימים, נהגו הנכרים לעבוד 365 אלילים שונים כאשר בכל יום מימות השנה נערכה העבודה לאליל אחד. בני ישראל, מציינים חז"ל עבדו את כל האלילים גם יחד. ריבוי האלילים וחוסר היכולת להתמקד באליל אחד מוכיחה כי האנשים ניסו להיאחז בכל מה שניתן, כאשר הם אינם מוכנים לוותר על כל פיסת עבודה זרה, שמא יש בה תועלת כל שהיא.

הסיפור על יפתח ואחיו החורגים מעצים את התמונה האנוכית הנ"ל ומבליט את מאפייניה החברתיים. בני גלעד מבינים כי יפתח, אחיהם החורג, עשוי לבקש מהם חלק מן הירושה בבא היום. על אף היותו אחיהם, דמם ובשרם, הם אינם מוכנים לסבול זאת והם מבקשים את הירושה כולה לעצמם "לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה". יפתח נאלץ לברוח לארץ טוב [חו"ל, לפי חז"ל] ולהשתקע שם. מדוע ברח יפתח? למה לא נשאר לעמוד על זכויותיו או לחילופין לוותר עליהם? מסבירים חז"ל

"'ויברח', וזה מורה שרצו להורגו עד שהוכרח לברוח"

ובמלים אחרות, אחי יפתח לא הסתפקו בהודעה הרטורית לפיה לא ינחל יפתח בנחלת אביהם, אלא הם ביקשו לסלק פיזית את המכשול הבירוקרטי שעלול להפריע להם בבא יום הירושה. והשאלה המתבקשת היא היכן היו הרשויות, לאן נעלמו האחראים על הרווחה? האם הם לא הבחינו כי ביישוב מתגוררת משפחה, מטורפת וחמומת מח המבקשת לחסל את אחד מבניה בעבור בצע כסף? האם הם לא ניסו להגיע לאיזושהיא פשרה? והתשובה הכואבת מסתבר, שאכן לא. לרשויות, או 'זקני גלעד' כפי שהם נקראים, לא היה אכפת מגורלו של הנער שנולד לאשה הבלתי לגיטימית של גלעד. חלק ממאפייני החברה ההישרדותית היא מקומם הנמוך של הנחותים בחברה, ודחיקתם אל לשוליה או אף מעבר לכך. רק העצמתו של ה'חזק', וסילוקו של ה'חלש' תותיר חברה מסוג כזה בחיים. יפתח שהוא בן של אשה חלשה, מקבל מעמד חברתי נמוך וסיכויי ההישרדות שלו נמוכים. יפתח מבין ומודע למה שמתנהל מאחורי גבו, והוא מקדים לברוח לחו"ל.

בארץ טוב, מסתופפים תחת יפתח קבוצה של אנשים ריקים. יפתח שהביא אתו מארץ ישראל את המשנה ההישרדותית, את יכולת הקיום מכל הבא ליד, ואת הדאגה האנוכית לצרכים העכשוויים והבסיסיים ביותר מקים עד מהרה כנופיה שמתקיימת איך לא, מפעולות לחימה, וביזת השלל

והיו הולכים למלחמה תמיד, ומשם חפרו אוכלם