ימי החנוכה מתקשרים מיידית בתודעתנו כימי גבורה. אנו מדמיינים את מתתיהו, יהודה אחיו ואחיו כעזי נפש, ומשווים אותם לאותם לוחמים המופיעים על דפי העיתונים או על גבי המסכים, ואין לך עיוות גדול מזה, שכן במחשבת היהדות המושג גבורה שתואר כבוד שלו – גיבור, מוענק לא לגיבור הפיזי הגובר על יריבו בזירת האגרוף או מתאבק המכניע את המתמודד מולו. אמת כי אף זה פן אחד, אך לא הוא המעניק את הכבוד וההערכה לאדם, אלא כלשון המשנה במסכת אבות (פרק ד', משנה א'): "איזהו גיבור – הכובש את יצרו". הגבורה אליה אדם צריך לשאוף להגיע היא גבורה מסוג אחר. גם כאן יש יריב חזק, עיקש וערום. הניצחון עליו הוא גבורה, התגברות על כוחות רוחניים, על יצרים ודחפים אדירי כוח ולהכניעם. זוהי מלחמה כל החיים, בכל יום, ובכל שעה ורגע. היריב הוא קשה, ואינו מתבייש לשוב לחזור להילחם, תוקף בכל החזיתות, אין לו מוסריות, ואינו כפוף לשום אמנה המעגנת זכויות האדם.
אדם החש פגוע, ובצדק, תמלא את ליבו תחושת כעס וחרון, אשר תהפוך עד מהרה לבקשת נקם. כל מעייניו ומחשבותיו יתמקדו בשאלה איך להשיב מנה אפיים, ובצורה הכואבת ביותר. וכלשון הזהב של הרמב"ם: "והנקמה לו מתוקה מדבש". והנה בעיצומה של סערת רגשות עזה זו עומד מולו תמרור, צו אלוקי: "לא תקום ולא תטור" (ויקרא י"ט, י"ח), ומלחמה ניטשת בלבו, לציית לצו התורה, ולהניח את שבלבו, לא לפגוע לא פיזית, אף לא מילולית. גם להזכיר לאחר זמן את ההתנהגות או המעשה הפוגע אסרה תורה – "לא תיטור". כמה כוחות נפש צריך האדם למצות מעצמו כדי לעמוד במלחמה זו ולנצח? לזאת יקרה גבורה – התגברות על הרצון הפנימי, כבישת והכנעת תשוקות ויצרים המאיימים לשטוף את עולמו.
* * *
מהלך אדם בדרך לפתע, רואה הוא תיק. מרימו ונוטלו, ומגלה בתוכו חבילות יהלומים ארוזים במעטפות, ולידם תכשיטי זהב המשובצים אף הם ביהלומים. במקרה הוא עובד בענף, ומסוגל להעריך את שוויו האמיתי של האוצר. הוא יודע שמדובר במיליונים. מיד מתחילות מחשבות להתרוצץ במוחו: הנה זה הרגע של חיי. באחת אוכל לפתור את כל הבעיות, להחזיר את כל החובות המעיקים, ולחיות חיים חדשים, נוחים ועליזים, לרכוש וילה מפוארת, להרחיב את השכלתי וכו' וכו'. בדמיונו הוא כבר נכנס למכונית מודל 2007... ומאידך, הוא יודע כי כל מה שהוא יעשה, יש מאבד שכל עולמו חרב ברגע אחד של האבידה. מי יודע לאיזה חיים אומללים הוא צפוי עתה? תסבוכת של חובות, נושים, ומי יודע לאן יגיעו הדברים. אולי זה כספם של אחרים שהופקד בידו, ואין לו להשיב, יצטרך למכור את ביתו, וכל חייו וחיי משפחתו יהרסו, ובתורה יש מצוה להשיב אבידה לבעליה "השב תשיבם לאחיך" (דברים כ"ב, א').
האם ניתן לתאר את המלחמה המתנהלת עתה בתוך לבו? איזה כוחות אדירים מושכים אותו לכיוונים מנוגדים בתכלית? יצריו ורצונו ימציאו הסברים הגיוניים ביותר: בודאי התיק שייך לאדם שזה חלק קטן מרכושו, מן הסתם הוא מבוטח, אז גם לא יפסיד כל כך הרבה. עצם העובדה שאני הוא זה שמצאתי את התיק, אולי זה משמים מגיע לי? ותמרור משמים ניצב מולו – "לא תגנוב"! אסור לך לקחת דבר שלא שלך. הנה כאן מופיע מספר טלפון, בודאי תוכל לברר מיהו המאבד, ושוב מתרחשת "מלחמת עולם" פנימית, והלב נקרע, מתחבט ומתייסר. ומשהחליט להשיב אבידה לבעליה, היש גבורה גדולה מזו?
פלוני היה עד ראיה למעידה, כשלון של מתחרהו. ברור לחלוטין כי בטלפון קצר יוכל לחשוף את אשר ראו עיניו, ואזי המתחרה יאבד את שמו הטוב ואמינותו בעיני לקוחותיו, ומובטח לו כי כתוצאה מהוצאת הדברים אל עיתונאי חרוץ יצליח ללכוד שתי ציפורים ביריה אחת – גם סיקור אוהד ומחמיא לעסקו, וגם "קבורה מכובדת" למתחרהו. הוא כבר אוחז בשפופרת, ומכין את הנאום ההיסטורי שהוא עומד לשאת. והנה לפניו "ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כ"ז, כ"ד). לכאורה, משפט אחד או שנים יספיקו, ובלבו שוב התגוששות – לומר או לא לומר, איש לא ידע, והרי הוא מדבר, ואינו פוגע בו פיזית כלל, והרי סיפורים מעין אלה הם לחם חוקם של עיתונאים, ומזה הם מתפרנסים וכו' וכו'. ומנגד, קול פנימי לוחש: האם במצב הפוך היית רוצה שיאמרו דברים אלו עליך? וכי אינך "המכה" הכתוב בפסוק? וכי לא בדיוק לכך כיוון הבורא באוסרו את הדיבור המרשיע והמשמיץ? ושוב מלחמה קשה ניטשת בתוככי הלב. איה הסופר שישכיל להעלות על הכתב את גבורת הכובש את יצרו. אכן, גיבור אמיתי!
וכהנה וכהנה דוגמאות המבהירות את אמרת חכמינו. גם את הגיבור בשדה הקרב משבחים על כי התגבר על הפחד מפני המוות "המסתובב" בשדה הקרב, שהרי כל אשר לו יתן האדם בעד חייו, וזה משליך נפשו מנגד, ויודע כי הסתערות או מילוי פקודה תעלה לו בחייו. הוא מסלק את הפחד הטבעי, וממלא אחר הפקודה. אכן גיבור.
כאשר אנו מעלים על נס את גבורת החשמונאים, הסיבה היא לא רק גבורתם בשדה קרב, וכאמור, אף היא גבורה, אלא על עצם עוז רוחם לצאת למלחמה שאין לה סיכוי צבאי מכל היבט שהוא. באותם הימים מלחמה התנהלה בשטח בלבד, רק במישור הצבאי, ללא השפעת דעת קהל או סיקור עיתונאי אוהד ומפרגן כפי המקובל כיום. מחוץ לגבולות ארץ ישראל לא ידע ולא שמע איש על מלחמת החשמונאים. לא נערכו למענם הפגנות בבירות העולם, ואף לא כינוסי הזדהות ועידוד. לבדם היו במערכה, ואף בקרב בני עמם היה הצעד מאד לא פופולרי... לקום מול הלך רוח של עם שלם הנכנע ומשלים עם דרישות השלטון היווני, ורואה בהם קידמה, נאורות והליכה ברוח הזמן, ולהניף למולו שנית את קריאתו הנצחית של משה: "מי לה' אלי". אנו נמשיך בדרך אבותינו כעם המחוייב בברית עם בורא עולם, למרות הכל, ועל אף הקשיים האדירים בדרכנו לא ניכנע ולא נסוג אחור, כי האמת לאורה אנו חיים ברורה לנו ויקרה אף מן החיים.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...