זה לא אני – זו היא

זה לא אני – זו היא | אליעזר היון

נפתח בניסוי:

לפניכם מוצג שאלון ובו ובו צמדים של תכונות קוטביות, [רציני – קל דעת], כל שעליכם לעשות הוא לציין באמצעות x איזו תכונה מאפיינת אתכם. לרשותכם קיימת - במקרה הצורך- אפשרות נוספת 'תלוי במצב'. לאחר שתסיימו בחרו חבר או חברה שאתם מכירים היטב, ותארו את תכונותיהם באותו אופן.

אני		תלוי במצב
___ רציני	___ קל דעת	___
___ אינטואיטיבי	___ אנליטי	___
___ נמרץ	___ רגוע	___
___ בטוח בעצמו	___ חסר ביטחון עצמי	___
___ ריאלי	___ אידיאליסט	___
___ סביל	___ פעיל	___
___ מלאכותי	___ טבעי	___
___ מופנם	___ מוחצן	___
___ נוקשה	___ גמיש	___
___ מתבודד	___ חברותי	___
___ עצוב	___ שמח	___
___ אופטימי	___ פסימי	___

חבר		תלוי במצב
___ רציני	___ קל דעת	___
___ אינטואיטיבי	___ אנליטי	___
___ נמרץ	___ רגוע	___
___ בטוח בעצמו	___ חסר ביטחון עצמי	___
___ ריאלי	___ אידיאליסט	___
___ סביל	___ פעיל	___
___ מלאכותי	___ טבעי	___
___ מופנם	___ מוחצן	___
___ נוקשה	___ גמיש	___
___ מתבודד	___ חברותי	___
___ עצוב	___ שמח	___
___ אופטימי	___ פסימי	___

סִפרו כעת את מספר התשובות "תלוי במצב" שנתתם אודות עצמכם וסִפרו כעת את מספר "תלוי במצב" שתיארתם את חבריכם. על פי התיאוריה, המספר של "תלוי במצב" שנתתם על עצמכם יהיה גדול מהמספר שנתתם לחבריכם.

בלשון מקצועית נקראת התופעה הטיית הצופה המשתתף, או הטיה לטובת העצמי.

מהי הטיית הצופה המשתתף?

הטיית הצופה המשתתף היא הטיה הגורמת לנו לראות את פעולותיהם של חברנו כנובעים ממניעים פנימיים, או אישיותיים, ואת פעולותינו אנו כנובעים [לפעמים] מגורמים חיצוניים, סביבתיים, שאינם קשורים דווקא בנו.

היכן זה בא לידי ביטוי?

משה ודפנה הם זוג חביב עם שני ילדים בגילאי שנתיים שלש. מידי בוקר יוצאת דפנה לעבודה בשעה מוקדמת, כך שמלאכת השכמת הילדים, הלבשתם והכנת הסנדוויצים לבית הספר מוטלת על משה. דפנה שבכורח הנסיבות יוצאת מוקדם חשה מידי יום - כאשר היא חוזרת ומבררת את 'מצב הענינים'- תסכול עמוק על בעלה: מדוע הילדה לא לקחה סוודר, איך שכחת לקלף את התפוז, ואיך בעצם הגיעו כתמי שוקו לחולצה של הילד? אין זאת, מחליטה דפנה, כי אם אופיו המפוזר של משה. יום אחד נשארה דפנה בבית עקב נסיעה דחופה של משה והוציאה היא את הילדים לבית הספר. כאשר חזרו הילדים, שמה דפנה את ליבה לכך כי שכחה לשים לילד פרי בתיק. דפנה חשה אי נוחות מעצמה, אך מהר מאד הזכירה לעצמה כי אך טבעי הדבר כי היא שכחה את הפרי כיוון שהיא אינה רגילה להכין את האוכל כל יום, גם יש לה לחץ גדול בעבודה עכשיו ויפה בכלל שהיא זכרה את שאר הדברים. משה לעומת זאת 'בלגניסט בנשמה', הוא לא מסוגל לזכור גם כאשר יש לו את כל הזמן שבעולם.

מה קרה כאן? ובעוד מאה דוגמאות דומות? דפנה הסבירה את מעשיו של משה כנובעים מגורם פנימי [מפוזר], ואת מעשיה כנובעים מגורמים חיצוניים [היא לחוצה, לא רגילה].

הבדלים בין טוב לרע

הייחוס לגורמים פנימיים וחיצוניים, נחשף בעיקר במצבים שליליים וחיוביים, שם ניתן לראות בבירור כיצד כאשר אנו מצליחים במשהו [קבלה למקום לימודים או עבודה יוקרתי] אנו נוטים לייחס את הדבר לגורמים הפנימיים שלנו: אנו מוכשרים נחמדים ויפים ורבים אחרים לא. כאשר אנו נכשלים במשהו [לא התקבלנו לאותו מקום יוקרתי] הסיבה לדידנו היא חיצונית: המראיין היה מלחיץ, לא היה לי זמן להתכונן ואלו שכן שהתקבלו היו בוודאי האחיינים של הסמנכ"ל.

מה שמעניין הוא כי אנו באמת מאמינים לעצמנו ולא רואים את העיוות שבדבר.

ממה נובעת ההטיה?

קשה להצביע על נקודה מסויימת, כיוון שמדובר בתהליכים טבעיים הקיימים בתוכנו, אבל ניתן להגדיר את התופעה. משום מה אנו נוטים לראות את עצמנו כאישיות מורכבת ורבת פנים התלויה בגורמים ובנסיבות שונות. הזולת נראה לנו כאישיות פשוטה הפועלת על פי מצב ססטימתי קבוע. ייתכן כי הסיבה היא שכאשר אנו צופים על המצב מבחוץ, נראית לנו הסיטואציה כשטחית בעוד כאשר אנו מבצעים את הפעולה אנו רואים ומרגישים את כל הנתונים הנסיבתיים. ייתכן, אך עם זאת עולה תמונה ברורה: האדם משוכנע כי הוא מושלם ואת חסרונותיו הוא משליך על הסביבה. והמוזר ביותר הוא כאמור, שהוא מאמין לזה - לעצמו - ובקלות.

נקודה למחשבה.

פורסם גם באתר אש התורה