העגלון שהפך לגביר | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

עשיר גדול יצא עם עגלונו בדרך אל העיר הגדולה לרגל עסקיו. ארוכה היתה הנסיעה ולעת ערב עצרו שני הנוסעים בצד הדרך, לבשו בגדי לילה ונמו את שנתם. עם הנץ החמה התעורר העגלון, ובמהירות לבש את בגדיו של העשיר. לאחר מכן עלה לעגלה ישב על כסאו המרופד של הגביר והחל לצעוק לעבר חבירו 'קום עגלון, צריך כבר לצאת לדרך'.

 

העשיר פקח את עיניו ולא האמין למראה. העגלון יושב על כסאו לבוש בבגדיו. הוא ניסה להסביר לעגלון כי בינתו נסתתרה, אך העגלון רק כעס יותר וצעק: 'קדימה עגלון, עלה ונסע'. לעשיר לא נותרה ברירה והוא לבש את בגדי העגלון והוביל את הכרכרה אל עבר העיר.

 

משם פנו השנים ישר אל בית הדין. האחד צועק אני הוא העשיר ואתה הוא העגלון והשני צועק, לא כן, כי אם אני העשיר ואתה העגלון. רב העיר הקשיב לשני הצדדים וביקש מהם לחזור למחרת. לשמש בית הדין אמר כי לא יכניס אותם אלא רק לאחר שעתיים של המתנה.

 

ואמנם למחרת הופיעו השנים בבית הדין וצעקותיהם הרקיעו השמימה. 'חצוף' זעק האחד, 'איך חטפת את עגלתי ואת בגדי', ואילו חבירו משיב בקול ניחר: 'גנב איך אתה מעיז לבא ולומר שאתה העשיר, האם זאת התודה שלך על כל השנים'?

 

לאחר שעה של צעקות התעייפו השנים וישבו דוממים על ספסל ההמתנה כשהם זעופים וממומרים. הדקות חולפות והעייפות כמו גם הרעב החלו להשתלט עליהם.

 

אז נשמעה קריאתו של רב העיר בקול רם מתוך החדר: 'יכנס נא העגלון'.

 

העגלון האמיתי ננער משרעפיו וקפץ ממקומו. אך אבוי, לפתע הוא נזכר כי כבר יום שלם הוא איננו עגלון...

 

אולם כעת כבר היה מאוחר מידי...

 

עד מהרה הודה האיש בפנים מבויישות על מעשהו והתנצל בפני אדונו.

 

סיפור אמיתי זה התרחש אצל בעל הנודע ביהודה, והוא מלמדינו על אופיו וטבע מהותו האמיתית של האדם, כך שבשעה שאין הוא שם לב צפה ועולה דמותו האמיתית. על האדם לעמול כי הטוב יהיה אצלו פנימי, ומובנה בנפשו, ולא רק חיצוני, מוצג, ומשוחק.