החגים חלפו עברו, גם תקופת 'אחרי החגים' כבר תמה, ואנו נכנסים לשגרה המכונה 'שגרת חורף'. תחושת נמנום שורה על כולם, והרגעים המרוממים שחלפו עלינו בחגים, כבר נדמה, חלפו מאתנו ואנו הופכים שוב ליהודים של יום יום. אלא שהאמת איננה כזו, גם אם נכנסנו כעת לימים של שגרה רושם הימים הגדולים שעברו עלינו אך זה לא מכבר נותר בנו, ועקבותיהם משפיעים עדיין על חיינו.
המשיל על כך רבי חיים מטשרנוביץ משל: נער אחד חלה במחלה מסוכנת וחייו החלו לזלוג ממנו אט אט. ההורים שכמעט נואשו הוציאו את כל כספם על רופא מומחה מהעיר הגדולה, והוא רשם תרופה לנער ולאחר שעות ספורות בא לבחון את השפעתה.
הוא מישש את אמת היד, הקשיב לדופק, חייך ואמר להורים: אני שמח לבשר לכם כי בנכם הבריא.
ההורים הביטו עליו כעל משוגע. הנער שכב קודח מחום, חיוור, אפטי, ונראה היה בעולמות אחרים. גופו לא שידר כל אותות של שיפור, ונראה היה בבירור כי הוא נמצא על סף מוות. הם חשבו שהרופא מבקש אך לעודד אותם. אלא שהרופא אמר: ההבדל ביני לביניכם פשוט ביותר. אני רופא ואתם לא. לאחר שנתתי את התרופה ביקשתי לבדוק את אחד המדדים החשובים ביותר והוא מהירות וחוזק הדופק. אם התרופה פעלה הרי שהציפייה היתה כי גם בדופק יחול שינוי.
כאשר האזנתי לחוזקו וקצבו של דופק בנכם התברר לי למעלה מכל ספק כי אכן חל שינוי מן הבדיקה הקודמת וכיוון שכך, התרשמתי כי התרופה אכן פעלה. כעת זה רק עניין של ימים או שעות עד שבנכם ישוב לאיתנו ויבריא לחלוטין.
בימים הקדושים של אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, נטלנו מלא חופניים רוחניות ושפע שמימי אל קרבינו, כעת פועלים אלו את פעולתם באיטיות אך בעקביות. לנו נדמה כי אין כל שינוי במצבינו הרוחני, אך לאמיתו של דבר חלים בנו שינויים פנימיים המחלחלים אט אט החוצה אל חיינו.