קרניים במעבה היער | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מצויים אנו עדיין סמוך ונראה לפטירתו של המגיד הצדיק רבי יעקב גלינסקי, ומן הראוי להביא דברים משמו של הרב ויהיו לעילוי נשמתו.

 

הגמרא במסכת נדרים אומרת: נאמר בקוהלת "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו"

 

'עיר קטנה' זה הגוף

'ואנשים בה מעט' אלו איברים

'ובא אליה מלך גדול וסבב אותה' זה יצר הרע

'ובנה עליה מצודים גדולים' אלו עוונות

'ומצא בה איש מסכן וחכם' זה הוא יצר הטוב

'ומילט את העיר בחכמתו' על ידי תשובה ומעשים טובים. 

 

המשיל הרב גלינסקי בשם הסבא מסלבודקא על כך משל.

 

צבי יצא לשוטט ביער והנה מבחין הוא בציידים האורבים לצודו. מיהר הצבי לברוח ולהסתתר מאימת החץ והציידים בעקבותיו. ניסה הצבי לנוס אנה ואנה ולא הצליח – הקרנים הגדולות שעל ראשו הסתעפו לכל עבר ולא איפשרו לו להתפתל בין ענפי היער כפי שהיה רגיל בעודו עופר צעיר ונטול קרנים. ראה הצבי כי כלתה אליו הרעה, ניגש אל סלע גדול, הטיח את קרניו בהם ושברם. כעת יכל הצבי להציל את חייו ונעלם חיש במעבה היער.

 

האדם נמצא ביער, והציידים, היצר הרע, מבקש את חייו. איך הוא עושה את זה? באמצעות כלי הנשק שברשותו - הלא הם העוונות. העבירה מטמטמת את ליבו של האדם ומצמיחה לו 'קרניים' שליליות. לאדם קשה מאד לשוב, שכן העוונות – הקרניים הגדולות לא מאפשרות לו לחמוק מסבך הצרות הרוחניות והגשמיות אליהן נקלע.

 

אז מגיע היצר הטוב – ומצא בה איש מסכן וחכם, ומילט את העיר בחכמתו. שואל רבי יעקב בשם הסבא: מה תעזור כאן החכמה?! הלא בסופו של יום 'הקרניים' נמצאות ומונעות ממנו להתקדם? ומסביר הרב כי היצר הטוב פוקח את העיניים והאדם מבין כי אין כאן כל קרנים. הכל נמצא בדמיונו. ברגע שהוא עושה תשובה ומעשים טובים, נעלמות העבירות ומוכחדות מן העולם.