לגלות את הנשמה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

אדמונד הילארי היה מטפס הרים ניו-זילנדי בעל שם עולמי. הוא טיפס על הרים גבוהים בעולם עד שיום אחד החליט לטפס על ההר הגבוה מכולם – האוורסט. היה זה בשנת 1953 וקבוצה גדולה בראשותו החלה במלאכת הטיפוס.

 

אלא שהדרך היתה ארוכה וקשה, ואט אט נשרו חלק מן החברים. אחדים נפצעו, אחד חלה בדלקת ראות קשה, והאחרים וויתרו כשהבינו שלא יוכלו להמשיך. רק הילארי וחבירו הטיבטי טנסינג נורגי המשיכו ביחד עד שהגיעו אל הפיסגה.

 

כאשר נעמדו השנים בקושי רב על הפיסגה ועמדו לשאוג "הצלחנו" ואולי גם לתקוע דגל, ראו לתדהמתם תינוק היושב לו בשלווה ומשחק לו בחול.

 

אדמונד ניגש לזאטוט תפס אותו ושאג: כיצד הצלחת להגיע לכאן, איך טיפסת את הקילומטרים הרבים שטובי המטפסים בעולם לא הצליחו. הזאטוט המבוהל הביט בהילארי וגמגם: מה זאת אומרת, אני נולדתי כאן.

 

הסיפור הזה שאינו אלא משל ממחיש אמת גדולה הנוגעת אלינו, בפרט בימים אלה.

 

ישנם אנשים המסתובבים בעולם עם תחושה קשה: אינני שווה מאום, אני לא יוצלח, אין לי כישרון בכל תחום. הנה פלוני מצליח בלימודיו כי הוא נולד למשפחה מוכשרת, ואלמוני מצליח בעסקיו כי אביו וסבו בעלי ממון, ומה אני.

 

אלא שאז מגלה האיש הזה על עצמו משהו שבימים אלה מושמע שוב ושוב על ידי אוייבינו.

 

הוא יהודי.

 

הוא נולד באוורסט. הוא נולד לעם המוסרי, ההגון, והישר בעולם. כאשר רואים את אכזריות האוייב החמאס"י, את שימושו בילדים כמגן אנושי, את חטיפת נערים ורציחתם, ואת בקשתם לשחרר אלף אסירים רוצחים תמורת חייל יהודי אחד – כאשר ברור כי העם היהודי האמון על 'כל המציל נפש אחת וכו'' – מבינים כי להיוולד יהודי הוא דבר שאינו מובן מאליו.

 

הגן היהודי, המוסריות, הקדושה, והאנושיות נמצאת בנפשו של כל מי ששיך לעם הזה. כל שעליו לעשות הוא לחלץ את אותו זיק חבוי ולעורר אותו. הנשמה היהודית קיימת בכל אחד מאיתנו, עלינו רק להיות מודעים לה.