לא תגורו מפני איש | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

בעיר המבורג התמנה רב חדש וצעיר לקהילה. כבר ביום הראשון הגיעה אליו אשה בוכייה ואמרה כי דין לה עם הגביר בעיירה.

הרב שאלה אם אפשר להמתין למחר שכן רק כעת הגיע מן הדרך, אך האשה סירבה ואמרה כי היא מבקשת לקיים את הדיון כעת.

שלח הרב את השמש אל הגביר לאמור לו להתייצב לדין. השמש ניסה להשתמט מאחר שפחד מן הגביר אך הרב זרזו והוא הגיע לבית הגביר כשהוא אחוז חרדה. הוא לא העז לדפוק על הדלת והמתין שהגביר יצא מביתו. כאשר פתח הגביר את הדלת כדי לצאת לענייניו הודיע לו השמש בגמגום כי הרב קורא לו לדין.

 

השיב הגביר: אמור לרב שאגיע בהזדמנות אחרת.

 

חזר השמש ומסר את דברי הגביר. הרב שאל את האשה אם תיאות להמתין אך היא סירבה והרב ציווה עליו ללכת אליו שוב.

השמש היה כעת מבוהל עוד יותר. הוא ידע שלגביר זו בושה להגיע לדין תורה, ועוד עם אשה, אך לא היתה לו ברירה והוא ניגש אל הגביר. כאשר מסר לו את דברי הרב אמר הגביר בחוצפה: אמור לרב כי הוא עדיין אורח פה, ואני הגביר של המבורג, אם אני אומר שאגיע בהזדמנות אז בוודאי שאגיע בהזדמנות, אך לא כעת.

 

מסר השמש את דברי הגביר לרב, והרב שלח אותו בשלישית: אמור לגביר, כי אמנם הוא הגביר, ונכון הוא שאין לי צבא ומשטרה להביאו בעל כרחו, אך יש לי אמצעי אחר הנקרא חרם, ואני לא אהסס להשתמש בו.

 

השמש החל לרעוד בכל גופו, והתחנן בפני הרב שישלח לגביר מישהו אחר. הרב סירב ועמד על דעתו כי עליו ללכת בעצמו ולהודיע לגביר, ובמהירות האפשרית.

 

השמש הגיע לגביר רועד, ובקול חלוש ומגמגם הודיע לו את דברי הרב.

 

כעבור שעה קלה התייצב הגביר בבית הרב כשהוא מושיט ידו לרב ומכריז בקול: מזל טוב, מזל טוב כבוד הרב. אכן ראוי הוא להיות הרב בעירנו. למען האמת אין כאן תובע ונתבע שכן האשה ואני ביימנו את הארוע מאחר שחששנו בקהילה שהרב יירתע מעשיית דין בשל גילו הצעיר. כעת אנו רואים שהוא אכן ראוי להיות רבינו.

 

[על פי דברי הרב אהרן זכאי].