הספר שצלל לים | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ציקי היה אדם שלא מאמין במגידי עתידות, קוראות בקפה, וחוזים בכוכבים. הוא היה איש רציונאלי לחלוטין שהאמין רק במה שהוא רואה. ובכל זאת כאשר באחד הימים ניגשה אליו בשדה התעופה, אשה זקנה ואמרה לו כי ברשותה ספר המתאר את כל קורות חייו, וגם את מה שעתיד להתרחש בעתיד, מצא את עמנו ציקי מתעניין בדבריה.

 

הזקנה ביקשה סכום כסף עצום תמורת הספר, וציקי בלי לדעת מדוע שילם לה את מלא הסכום שביקשה.

 

כאמור, היה זה בשדה התעופה, וציקי מיהר לעלות למטוס לטיסתו שעמדה לצאת  בכל רגע. הוא ישב על מושבו ועם יציאתו של המטוס פתח את הספר עב הכרס שרכש מן הזקנה.

 

ואמנם הספר היה מרתק. חייו של ציקי נפרשו לפניו החל מילדותו, דרך נערותו, בחרותו, ונישואיו. הכל היה כתוב שם, עד לפרטים הקטנים ביותר.

 

ציקי המשיך לדפדף מוקסם ולא חש שהנסיעה חולפת, הוא הגיע לדף שעסק בתאריך של אותו יום והבין שמכאן ואילך הוא קורא את העתיד.

 

אלא שהיה זה הדף האחרון.

 

הוא ניסה לבדוק אם יש דפים שנקרעו, אך לא, זה היה הדף האחרון בהחלט. ציקי החל לקרא את הדף ופיק ברכיים אחז בו.

 

בדף היה כתוב כי ציקי יטוס במטוס שבו הוא טס כעת, לכיוון מסויים אליו הוא טס כעת, ובמהלך הטיסה יאבד הטייס את שליטתו בהגה והמטוס יתרסק ואיש לא יוותר בחיים.

 

זעה קרה טיפסה בגבו של ציקי, הוא הבין כי אלו הם רגעיו האחרונים ורץ לעבר תא הטייס. הוא לא המתין לפתיחת הדלת, ולאחר שהתפרץ פנימה החל לזעוק לעבר הטייס כי עליו להנחית את המטוס במהירות. הטייס ביקש ממנו להירגע, אך ציקי הסביר לו כי הוא קרא בספר שהם עומדים להתרסק.

 

הטייס הביט באיש הנרגש כעל משוגע וביקש ממנו לפנות את המקום. ציקי הבין שהטייס לא מתכונן להקשיב לו וניסה לדחוף אותו מן הכיסא. הטייס לא נשאר חייב ומהומה פרצה בתא הקטן. גם טייס המשנה ניסה להתערב ובלהט ההתקוטטות הושלכו השלשה אל עבר לוח המחוונים, ובסדרת פקודות אקראית איבד המטוס את אחיזתו, צלל במהירות והתרסק בים.

 

________

 

הסיפור הזה אינו אלא משל כמובן. ספרים מן הסוג של הזקנה וציקי אינם קיימים, אולם בדיוק כמו במשל, האדם צריך לדעת כי הוא קובע את גורלו בעניינים רוחניים. זהו חופש הבחירה המוחלט שניתן לאדם על פי היהדות.

 

יהיו שיאמרו, אין הדבר תלוי בי, אינני מסוגל להתנהג באופן הזה, לקיים את ההוראה הזו, וללמוד את העניין הזה. זה גדול עלי. אני נולדתי אחרת, וגורלי כבר קבוע. אין הדבר נכון, האדם הוא זה שקובע את גורלו והוא זה שיחליט האם לנהוג כך, או אחרת.