מכתוב: לא נלחמים במה שנגזר | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

יחזקאל, עזרא, וניסים היו שלשה סוחרים שיצאו לרגל מסחרם לנסיעה הרחק מארצם.

השלשה היו חברים טובים, עבדו ביחד, כאשר הם מפרים האחד את השני. יחזקאל היה בעל הרעיונות. עזרא הצטיין במשא ומתן, וניסים היה מומחה בחשבונאות

ואמנם הצליחו השלשה בעסקיהם, קנו בזול סחורה שאין עליה קופצים במקום אחד, ומצאו מקום בו יש ביקוש למה שרכשו, ועשו 'קופה יפה' – מאות דינרי זהב, שגם לאחר החלוקה לשלשה יוותר לכל אחד רווח נאה.

 

היה זה לקראת חודש ניסן, והשלשה החליטו לחזור לחג הפסח לביתם.

 

הם שכרו עגלה, ויצאו לדרך הארוכה, שעל פי רוב אורכת לא פחות משלשה שבועות.

 

בימים היו נוסעים ומתקדמים, ובלילות היו ישנים בעגלה או בפונדק שמצאו על אם הדרך. כך בכל השבוע, חוץ משבת. אז היו משתדלים למצא פונדק או אכסניא יהודית, כדי שיוכלו לנוח, לרחוץ את גופם, להתפלל בבית כנסת, ולסעוד סעודת שבת ראוייה.

 

באחד מימי שישי הגיעו השלשה בסמוך לאכסניה יהודית, והחליטו לקבוע בה את מושבם. אלא שבניגוד לפעמים קודמות, היה זה לאחר נסיעה מתוחה בה שררה אווירה בלתי נעימה. הם רבו האחד עם השני בעקבות עניינים פעוטי ערך, כאשר כל אחד מנסה להוכיח כי הוא תרם יותר מאחרים להצלחה בעסקים.

 

הם ירדו מן העגלה כשהם סרים וזועפים ונכנסו אל תוך האכסניה. לאחר שקיבלו את המפתח לחדרם אמר לפתע ניסים: והיכן נניח את הכסף?

מה זאת אומרת השיבו עזרא ויחזקאל, בחדר, ליד הראש שלנו.

 

ניסים הביט עליהם בכעס ואמר: אני כבר לא יודע. אני לא אהיה כל הזמן ליד הכסף, ואני חושש שהוא ייעלם.

 

יחזקאל ועזרא נפגעו בעליל מדבריו, אך שאלו: ומה אתה מציע?

ניסים הציע הצעה פשוטה: נפקיד את הכסף אצל בעל האכסניה הנראה אדם ישר, ותנאי נקבע אתו: עליו להחזיר את הכסף רק במעמד שלשתנו.

 

השנים הסכימו אתו, ופנו לבעל  האכסניה שנענה בשמחה.

 

השבת חלפה עליהם בלי ארועים מיוחדים, ובמוצאי שבת, ניגש ניסים לבעל האכסניה וביקש את הכסף. בעל האכסניה הזכיר לו את התנאי שהתנו אתו, אך ניסים הרגיע אותו שהכל בסדר, ולראייה צעק אל חבריו שהיו בחדר:

יחזקאל, עזרא, הוא יכול להביא לי את הכסף?

השנים, שכל העניין היה מיותר בעיניהם מתחילה ענו: כן בטח אין בעיה.

 

בעל האכסניה הגיש לניסים את חבילת המעות התפוחה, וניסים הודה לו ויצא מן האכסניה. שם הוא עלה על סוס מהיר שהכין מבעוד מועד ונעלם בענן אבק למקום בלתי ידוע.

 

חלפה שעה, ועוד שעה, ועזרא ויחזקאל מתחילים להתארגן ליציאה ומחכים לניסים. כאשר בושש הוא מלהגיע החלו לחפש אותו, ורק כעבור שעות נוספות התחוורה התעלומה. ניסים ברח עם כל הכסף. שדד אותם כפשוטו.

 

לצאת אחריו כבר לא היה רלוונטי שכן הוא עשוי היה להימצא – בתוך חמש שעות משעת יציאתו – כמעט בכל מקום בטווח של עשרות קילומטרים.

מאוכזבים פנו השנים לבעל האכסניה ודרשו ממנו את כספם.

 

בעל האכסניה הזכיר להם בקול רועד כי הם אישרו לו להביא את הכסף לניסים, אך עזרא ויחזקאל אמרו לו: לא מעניין אותנו מה שהסכמנו. עשינו אתך תנאי, ואתה לא עמדת בתנאי. הבאת את הכסף לאחד מאתנו, כאשר לא כולנו נמצאים במעמד החזרת הפיקדון. כעת עליך לשלם את כל הכסף.

בעל האכסניה פרץ בבכי, אך השנים לא וויתרו. הם הרגישו שהחוק עומד לצידם בענין הזה, והחליטו למצות את הדין עם האיש המסכן ולהשיב לעצמם את הממון שאיבדו.

 

בצר לו פנה בעל האכסניה אל הרב המקומי וביקש את עזרתו. הרב הקשיב ואמר כי לכאורה צודקים השנים בתביעתם, אך הוא מציע לו להגיד להם דבר פשוט. הרב לחש לו ובעל האכסניה הבין וחייך. אבן נגולה מעל ליבו.

 

למחרת כאשר שבו יחזקאל ועזרא ודרשו ממנו את הכסף אמר להם בעל האכסניה:

למעשה כל הכסף נמצא אצלי. אני אשמח לתת לכם אותו. אבל היה תנאי – רק במעמד שלשתכם. אנא קראו לניסים, וברגע שיגיע תקבלו את כל הכסף.

השנים ניסו להסביר כי ניסים ברח, אף בעל  האכסניה חזר ואמר: רק במעמד  שלשתכם, ושני הסוחרים החמדנים נאלצו לסגת מדרישתם בבושת פנים.

 

____________ 

 

על האדם לדעת כי מה שנגזר עליו יתקיים גם אם הוא ינסה לעשות תחבולות ונסיונות להתחמק מכך. יונה הנביא כידוע ניסה לברוח מלפני ה' מאחר שלא רצה שתהיה תביעה על עם ישראל, אך לבסוף הגיע באמצעות הדג אל היבשה והוכיח את נינווה שאף חזרו בתשובה. קיימת אמנם חובת ההשתדלות ועל האדם לעשות הכל כדי להצליח ולהשיג את מטרותיו, אך לצד זאת עליו לדעת כי אם נגזר עליו דבר  מה, לא יוכל הוא לשנות את אותו דבר בעזרת דרכים לא ראויות, שכן בסופו של יום הדבר יתרחש בין אם ירצה בכך ובין אם לא.