אדם עשיר שהתגורר במערב התיכון הגיע לאדמו"ר מסאטמר כדי להתייעץ אתו. מדובר היה באדם אמיד מאד כאמור, שהיה חי חיי רווחה ותמך בנדיבות במוסדות תורה ובמפעלי צדקה וחסד. [הסיפור הובא בספר 'בנתיבות המגיד'].
מידי שנה היו המוסדות פונים אל האיש באמצעות הטלפון או הדואר ומבקשים ממנו תרומה. לפעמים היו שולחים אליו נציגים ואלו היו מתרימים אותו, והוא מצידו היה מעניק להם ביד רחבה.
אלא שעם השנים התרחבה משפחתו של האיש, והוא הרגיש שהוא כבר לא יכול לתרום כבעבר. בניו הגדולים למדו בישיבות ובכוללים, והוא החזיק אותם, וגם ילדיו הנוספים, נכדיו ובני משפחתו דרשו את שלהם.
תשלומים כמו ביגוד, מחנות קיץ, שכר לימודים, בגדים לחגים וכו' עלו לא מעט, והאיש שהחזיק את כל משפחתו חש כי המעמסה כבדה עליו. הוא ואשתו חשבו בטעות שעם נישואי ילדיהם, יחדל מעגל קניות הבגדים וצרכי הילדים, אך מה שקרה היה בדיוק להיפך: המעגל התרחב, והוא נאלץ כעת לפרנס משפחות נוספות.
בינתיים המשיכו נציגי המוסדות לפנות אליו בבקשת עזרה, כשהם מצפים לקבל ממנו לפחות את הסכומים שהיו רגילים בהם בעבר, אם לא למעלה מזה, שכן גם הוצאותיהם מטבע הדברים גדלו, כשבמקביל מספר התורמים הכללי למוסדות צדקה ותורה ירד.
האיש העשיר חש אי נוחות מרובה. הוא רצה לתרום, אך לעצמו אמר כי אין הוא מסוגל. ההוצאות האישית שלו גדלו, ועליו לדאוג לבני משפחתו. מאידך הוא חש כאמור אי נוחות לאחר שהיה רגיל לתרום כל כך הרבה במשך השנים.
הוא הגיע אל האדמו"ר וסח בפניו את מצוקתו.
ביקש ממנו האדמו"ר להגיש אליו חומש אותו פתח בפרק טז בספר דברים העוסק בשלשה רגלים: "ושמחת לפני ה' אלוקיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך".
שאל הרבי אל האיש: כמה אנשים מצווה התורה אותנו לשמח?
קרא האיש שוב את הפסוק ואמר מדובר בשמונה.
אמר הרבי: לא ספרת נכון, ספור שוב.
קרא האיש שוב, כשהוא מונה את האנשים באצבעותיו ושוב הגיע לשמונה. בנך, בתך, עבדך, אמתך, הלוי, הגר, היתום האלמנה.
אז אמר הרבי: קרא בבקשה את פירוש רש"י. הביט האיש בפירוש רש"י וראה שכתוב שם כך: "ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך – בנך ובתך ועבדך ואמתך. אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך".
כלומר, אם אתה משמח את שלי, אומר הקב"ה, את הלוי, הגר, היתום, והאלמנה, אני משמח את שלך – בנך בתך עבדך ואמתך.
מפי רש"י אנו למדים, אמר הרבי, שהאנושות מתחלקת לשתי קבוצות, שלנו ושל הקדוש ברוך הוא.
מבטיח לנו הקב"ה שאם נדאג לקבוצה 'שלו' הוא ידאג לקבוצה 'שלנו'. זו צריכה להיות הגישה, כאשר תעזור לזולת – הקדוש ברוך הוא יעזור לך.