שאיפה: מה ביקש הקוזאק מהצאר אחרי שהציל את חייו? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

במדרש מסופר כי פניו של משה רבינו היו כפני חמה ופניו של יהושע כפני לבנה. זקנים שבאותו דור היו בוכים, על שניטלו מהם פניו של משה רבינו שהיו כפני חמה.

ומעיר הרב אזרחי: וכי פניו של יהושע שהם כפני לבנה אינם מספיקים? וכי מילי זוטרתא היא? על מי עוד נאמר שהיו פניו כפני לבנה? מדוע בכו הזקנים?

משיב הרב: כי מכאן אנו למדים את כוחה של שאיפה. נכון פני לבנה של יהושע הם דבר גדול ומיוחד, אבל הזקנים שהכירו את פני החמה של משה רבינו שאפו לזה, וכשזה ניטל מהם – בכו.

בנותן טעם, להביא בסמוך לקביעה זו את הסיפור הבא, שסיפר הרב גלינסקי זצ"ל.

הצאר הרוסי סקר מסדר של קוזאקים. עבר בין שדרית החיילים הזקופים החנוטים במדיהם המרהיבים ומצליבים חרבות מעל ראשו.

הצאר פוסע מתחת חופת החרבות החדות ולפתע הנחית אחד הקוזאקים את חרבו על ראש הקיסר כשהוא מבקש לשסף אותו ולרצוח אותו. חייו של הצאר עמדו להסתיים אבל אז זינק חייל שעמד ממול והצליח להסיט את החרב מראש הקיסר שהחטיאה אותו בסנטימטרים ספורים.

מיד תפסו את המתנקש גררו אותו משם, למשפט שבסופו יתלה.

הצאר גילה שליטה עצמית, המשיך בדרכו עד לאוהל הפיקוד ושם הורה להביא לפניו את הקוזאק שהציל אותו ממוות.

שאל אותו הצאר לשמו, לדרגתו, ולמקום מגוריו והלה ענה כי הוא טוראי, ושמו ולדימיר מן העיר מוסקבה.

הצלת את חיי מלכך, אמר הצאר.

זו זכותי וחובתי, ענה ולדימיר.

הצאר השיב: אני חייב לך הכרת טובה ואיני אוהב להישאר חייב. אמור מה מבוקשך ויינתן לך.

הצדיע החייל ואמר: "מלכי היקר, יש לי בקשה חשובה, מפקד הבסיס מתאנה לי, מתעלל בי, ושולל לי חופשות. הוא גם מטיל עלי מטלות קשות ומידי פעם מעניש אותי על לא עוול בכפי. אני מבקש שהצאר יצווה עליו להפסיק".

הצאר ענה: כך יהיה, אתה משוחרר.

הצאר הביט לעבר מפקד הבסיס שהאדים והתחיל להתנצל, אך הצאר לא איפשר לו. הוא רק אמר: זכור בבקשה את שתי הוראותי:

א. להפסיק את כל ההתעללויות בחייל הזה. מה שיעשה, אין להעניש אותו.

ב. לא להעלות אותו בדרגה בשום אופן. עליו להיוותר טוראי עד שיסיים את שירותו.

תמה המפקד ואמר: ההוראה הראשונה ברורה, אך מדוע שלא אעלה אותו בדרגה, הרי זה מתבקש, הוא הציל את חיי הצאר?!

ענה הצאר: פשוט מאד, אינני חפץ בקצינים שוטים. הקוזאק הזה יכל לבקש להיות מפקד הבסיס. אבל מבטו מצומצם הוא מבקש שלא יתעללו בו ולא יענישו אותו.

אין לו מבט רחב, אין לו הסתכלות רחבה. כזה אדם לא יכול להיות קצין בצבא הצאר.

אם נתרגם את זה לפירושו של הרב אזרחי: אין לו שאיפה. הוא לא מסתכל למה כן ניתן להגיע. והא מסתפק במה שיש לו.

מוסיף הרב גלינסקי, כל מבוקשינו הוא שלא יתעללו בנו שהגלות לא תכבד עלינו, שהקוזאקים לא יקחו לנו את התרנגולות, שהאוטו לא יגיע למוסך. מבט מצומצם.

אנחנו יכולים לבקש על הגאולה. שיגיע משיח צדקינו, שיאיר האור וישפע השפע, זו הסתכלות רחבה ושאיפה נעלה.