הזהירות המיוחדת במצוות השבת: ליבו של עולם | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מצות שמירת שבת מתייחדת בכד שהלכותיה מגבילות מאד את פעולות האדם, אומר הגר"ש פינקוס זצ"ל באחת משיחותיו הנפלאות [הובא ב'לקח טוב'].

לא מצאנו בכל התורה כולה הקפדה על מעשים קטנים ביותר, כפי שאנו מוצאים לגבי שבת קודש .גם העונש על חילול שבת הינו חמור ביותר – חיוב סקילה על עניינים דקים. כל זה אומר דרשני. נראה שיש ייחוד מיוחד בהלכות שבת מה שמאיר מצוה יקרה זו באור יקרות.

האמת היא שישנו מקום נוסף שבו אנו מוצאים עונשים חמורים על סטיות קלות ועל עבירות שהן בדקי דקות, המקום הוא בית המקדש.

די אם נזכיר מקצת מן העבירות שהעובר עליהן במקדש חייב מיתה, כגון זר שהקריב, כהן מחוסר בגדים, או כהן שלא רחץ ידיו ורגליו לפני עבודתו, ובכלל מחוסר בגדים נחשב גם כהן שבגדיו מרושלים או מקוצרים, וכן אם נמצא בהם כתם.

בזמן בית שני היה כהן גדול נכנס ביום הכיפורים לקודש הקדשים כשחבל קשור לרגלו, מחשש שמא יפגום במחשבה כלשהי ומיד ימות...

כבר אמרו בפרשת קרח כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות האם תמנו לגווע [במדבר יז]. לכשנעיין בדבר נמצא שישנו רעיון משותף לשבת קודש שהוא זמן מקודש לבין בית המקדש המקום המקודש.

לביאור העניין נקדים משל ידוע, שאין להשוות ניתוח הנעשה באיבר חיצוני, לניתוח של איבר פנימי. כאשר רופא מנתח יד או רגל כדי לסלק מהם גידול או פצע, הוא אינו חייב לדייק במלאכתו כפי שנדרש בניתוח לב או מח, כי אם יחתוך באיבר החיצוני יותר מן הנדרש אין בכך סכנה בדרך כלל, מה שאין כן סטיה כלשהי בלב וסטיה זעירה ביותר בניתוח מח, עלולות להיות הרות אסון.

המסקנה המתבקשת היא שהדבר הפנימי הינו הרבה יותר רגיש מן החיצוני. בית המקדש הוא מוחו וליבו של העולם. בקהלת נאמר: "עשיתי לי גנות ופרדסים, ונטעתי בהם עץ כל פרי ".ופירש רש"י, שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ, איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין, איזה הולך לארץ חרובין ונטע בו חרובין, שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם, שנאמר [תהלים נ], "מציון מכלל יופי'', לכך נאמר עץ כל פרי. הרי שירושלים היא לב העולם וכך גם המקדש. לפיכך כל חריגה קטנה בבית המקדש, הינה חמורה ומחייבת מיתה.

הוא הדין לעניין השבת.

כשם שבית המקדש הינו מקום להשראת השכינה, כך גם שבת קודש.

אכן בערבית לשבת אנו מוסיפים בסוף ברכת השכיבנו, "ופרוס עלינו סוכת שלומך". תוספת זו היא בקשה להשארת השכינה כדרך שבית המקדש נקרא "סוכת שלם".

השוואה זו פותחת בפנינו פתח להבנת פרטים שונים בהלכות שבת, ומאירה את עינינו בהסתכלות מחודשת ומופלאה על יום השבת עצמו, ועל הזהירות המיוחדת בה.