נועה ירון – דיין, מחברת רב המכר "מקימי", מספרת:
רבי נחמן מברסלב אומר: "יש עניין שנתהפך הכל לטובה", אני ראיתי, שהשם שומע תפילה. ממש ראיתי. בעצמי, בתוך תוכי.
הייתי חוזרת מהאולפן אחרי התוכנית, שוטפת פנים ומורידה 4 שכבות של מייק אפ הכי יקר, 350 ₪ של איפור לביוב, אוספת את התלתלים האלה, שהספר עיצב לי במשך שעה בבוקר ואחר כך קרא להם המראה הטבעי.. ושונאת אותם. שונאת אותם כי בגללם אני 'ממי' כזאת שמצולמת בכל העיתונים. מעיפה ממני את הבגדים האיומים האלה, יושבת על השטיח בסלון, כותבת במחברת ובוכה. כותבת ובוכה. הייתי יורדת לים בתל אביב, וצועקת. צועקת את הצעקות שמילאו אותי, שנאספו בי מאותם רגעים באולפן, כאשר היתה הפסקה לפרסומות, והייתי מסתכלת על עצמי במוניטור הקטן שממול ואומרת לעצמי – תראי מה עשית לעצמך, נועה. תראי לאן הגעת. איך החלום הפשוט שלך לאושר, למשמעות, לאמת, הביא אותך להיות כאן השפחה של כולם. כולם יגמרו וילכו הביתה – המפיקה, המאפרת, אנשי הצוות – ורק את תתפזרי ותיתלשי עם אלפי המאזינים והצופים. תיכנסי לחלומות שלהם, לחיים שלהם, תתפוררי חתיכות חתיכות.
בבית הייתי מסתכלת על עצמי במראה ואומרת – תגידי מה. תגידי מה! מה יש לך, מה את רוצה, מה לא טוב לך?
ולא היתה לי תשובה. היה לי רק כאב, היתה לי רק צעקה.
הייתי חייבת לצעוק את זה, אבל בבית אי אפשר – הקירות יפלו, השכנים ייבהלו. בים זה היה נהדר, הרוח הייתה לוקחת את הצעקות, הגשם היה שוטף את הדמעות, והייתה לי הכרת טובה גדולה לשניהם.
רק אחר כך למדתי שאצל בורא עולם אין כזה דבר – צעקות לרוח ודמעות לגשם. הוא אסף אותן אחת לאחת, שמע את כולן וענה לכולן.
הוא הביט בי. מבחוץ הוא ראה מכונה שעושה כסף, מכונה של חוסר צניעות. פיגוע! פיגוע מטורף, שמפיל חללים היכן שהוא מגיע. אבל הוא הסתכל פנימה ואמר – זה בכלל לא מה שהיא רוצה! זה לא מה שהיא מחפשת! היא מחפשת אותי!
והוא אמר – שמעתי. שמעתי, ואני בא.
מה היה לי בשבילו? לא תורה ולא מצוות, לא סבתא צדיקה בשמיים שתתפלל עלי ולא שום דבר לתת לו. הייתה לי רק צעקה. והצעקה הזאת הספיקה. הוא אמר – כדאית הצעקה הזאת, שארד בעבורה עד אליה, אפתח לה שער אחרי שער, ואקח אותה אלי.
אתם מבינים, מבחוץ זה יכול להראות כל כך רע, כל כך נורא. אבל מבפנים יש צעקה. והוא שומע, והוא בא.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...