להתפלל 'על' ה'? | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

תפילתה של חנה, אמו של שמואל, הפכה לאחד מאבני היסוד של התחינה והתפילה היהודית עד שהגמרא במסכת ברכות [דף לא,א] מגדירה אותה כ'פרשיה שיש ללמוד ממנה הרבה הלכות חשובות בעניני תפילה'.

אחד מן הלימודים שדורשת הגמרא הוא מן הפסוק 'ותתפלל על ה'', שמכאן משתמע כי 'חנה הטיחה דברים כלפי מעלה'. דיוקה של הגמ' נובע מהשימוש במילה 'על' ה' במקום 'אל' ה'.

רק שעדיין צריך להבין, האם אכן חנה, שהיתה אשת נביא [אלקנה] ונביאה בעצמה [כפי שמתואר בגמ' במסכת מגילה] הטיחה 'סתם' כך דברים בחוסר דרך ארץ כלפי מעלה?

לא רבים יודעים אך חנה בתפילתה כבר ידעה שיהיה לה בן. את ההנחה הזו אנו מוצאים גם כן בגמרא הנ"ל, שם דורשת הגמרא מכפילות הפועל 'ראה' בפסוק 'אם ראה תראה', את הדרשה הבאה: אמרה חנה לפני הקב"ה אם 'ראה' מוטב, אך אם לא תיענה לתפילתי 'תראה' – אלך ואסתתר עם אדם זר מפני אלקנה בעלי שיקנא לי ויביאני אל הכהן. אז ישקני הכהן במי סוטה המאררים, ומאחר שאני נקייה מכל הרי אזכה בהבטחה האמורה בתורה, "ונקתה ונזרעה זרע" – הבטחה שוודאי אינה שבה ריקם.

אלא שחנה שצדיקה גדולה היתה לא חפצה להגיע לסיטואציה כזו. במצב כזה, ידעה, היא אמנם תיפקד בזרע של קיימא, אך התוצאה הישירה לכך תהיה מחיקת שם ה' לשוא, שכן קודם השקאת הסוטה במים המאררים היו מטילים לתוכם קלף עם שם ה' המפורש, ובמקרה של חנה, שלא עשתה אלא תחבולה, הרי יהיה זה לריק.

כיוון שכך, מתפללת חנה מכל ליבה "על ה"' כלומר על 'שמו של ה'', ולא על עצם הולדת הבן, שאליו כבר ידעה קודם לכן, תזכה. 

 [על פי דברי הרב סולובייצ'יק]