כל המגרש אשתו הראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

מי לא מכיר את מימרת חז"ל המפורסמת הזו? חז"ל באים לתאר את השבר הרוחני הנורא שמתרחש בעולם כאשר אדם נפרד מאשת נעוריו. לא רק קרוביו ומכריו של הזוג שנפרד עצובים, אלא אף אלמנטים רוחניים כמו המזבח מזילים דמעה מצער וכאב. דרשות רבות נאמרו על אימרה זו, אך בשורות הבאות אתייחס לפירושו המקורי והמפתיע של בעל ה'משנת יוסף', שמוצא בטקסט הקצר הזה משמעות שונה לגמרי.

הגמרא במסכת קידושין קובעת כי 'אשתו הראשונה' של האדם למעשה היא התורה הקדושה. אלו דברי הגמ' "'ראה חיים עם האשה אשר אהבת - זו התורה". מדוע נחשבת התורה ל'אשה הראשונה' של האדם? נדמה כי הדבר נובע מחמת הקשר הבראשיתי שיש לאדם בעולם עם התורה הקדושה. כידוע הגמ' במסכת נידה מספרת כי כל תינוק לומד תורה בבבטן אמו ביחד עם מלאך, וכשנולד מכה אותו המלאך על פיו והוא שוכח הכל.

במאמר המוסגר אציין כי רבי בונים מפשיסחא שואל, מודע אנו לא נוהגים לקום לפני אשה מעוברת, הלא בבטנה נמצא 'תלמיד חכם' שלומד ויודע את כל התורה? מסביר רבי בונים כי התינוק אמנם לומד עם המלאך, אך הלימוד אינו אלא לעצמו ולא על מנת ללמד ולהעביר הלאה לתלמידים נוספים.  לימוד כזה, על אף סגולותיו ומעלותיו, לא מזכה את לומדו בכבוד כזה שנידרש אף לעמוד לכבודו. לפי רבי בונים מהותו של ה'תלמיד חכם' טמון ביכולת המתודית שלו להנחיל ולהפיץ הלאה את אור התורה.

מובאה נוספת היא הגמ' במסכת מנחות המסבירה שהתורה פועלת את פעולת הקרבנות, וממלאה את היעדרם. לאור אמירה זו קבעו חז"ל כי מי שלומד תורה לא נצרך להקריב לא עולה, לא מנחה וכו' שהרי בלימודו הוא מקריב קרבנות.

כעת מתפרשים דברי חז"ל מחדש: כל המגרש את אשתו הראשונה כלומר, מסיר מקרבו את התורה הקדושה, הרי שמזבח מוריד עליו דמעות, שכן המזבח נותר כעת 'מיותם': קרבנות כבר לא מקריבים, והתורה שמילאה את מקומם גורשה כעת בבושת פנים. מן הדברים הללו אנו לומדים בשיטת 'מכלל לאו אתה שומע הן' שאם ידבק אדם ב'אשתו הראשונה' כלומר בתורה הקדושה, יחשב כאילו הקריב את כל הקרבנות כולם, והמזבח לא רק שלא יוריד דמעות אלא אף 'ישמח' עמו ועם התורה הקדושה.

על פי משנת יוסף חלק ב עמו סח