מדע ורוח | אליעזר היון

הרופאים עמדו מעל שני הפצועים כשהם מביטים בהם בעינים עצובות. ד"ר גלאון, הבכיר מביניהם אמר: על פי תוצאות תצלומי הסי.טי. נדמה כי הסבירות שהם יוכלו לשרוד את התאונה נמוכה מאד. שאר הרופאים במקום הסכימו אתו לגמרי. מהדיווח הלאקוני אותו קיבלו עלה כי שני החברים יצאו לדרך ליום עבודתם במפעל לייצור נעליים, וכאשר חזרו, התנגשה מכוניתם באופן חזיתי במשאית שסטתה מן הדרך. שני הצעירים הועפו מהמכונית, והובהלו באמבולנס לבית החולים. שם הובחנו אצלם פגיעות פנימיות רחבות היקף שהועצמו בדימום פנימי.
 
על פי הידוע לי הוסיף גלאון, כשהוא מנופף ב- 40 שנות עבודתו כרופא, לא נתקלתי במקרה בו פגיעה כל כך קשה הסתיימה במשהו אחר חוץ ממוות. אחד מן הסטז'רים ניסה לשאול בזהירות האם לא ייתכן כי חלה כאן טעות. גלאון נעץ בו עיניים זועמות, ואמר בקול עצור "אם אתה רוצה לומר שהמדע טועה, זו זכותך. אני חי בינתיים לפי הנתונים האמפיריים שאני מקבל מהמכשירים המדוייקים שלנו".
 
בשלב זה התערב אחד הרופאים וביקש את זכות הדיבור. "אני מוכרח להודות, כי על פי כל הנתונים הרפואיים הנמצאים בידינו מצבם של השנים נואש. גם אני מאמין בכלליו של המדע, ויודע כי העולם מתנהל על פי חוקים וכללים קבועים, הרלוונטיים גם במקרה הזה. אולם" הגביה האיש מעט את קולו "ייתכן שאחד מן הפצועים יתעלה מעל הסטטיסטיקה וינצח את הריטואל המדעי".
 
שאר הרופאים התבוננו ברופא הדובר בפנים תמוהות: מדוע שדבר כזה יקרה?
 
הרופא מיהר להסביר: ייתכן מאד שאחד הפצועים עשה מעשה טוב, מעשה נאצל, שתוצאותיו עשויות לשנות את ההתנהלות הטבעית המוכרת לנו. הרופא ביקש להרחיב מעט. העולם אמנם מתנהל על פי כללים פיזיקליים, ביולוגיים, קבועים. האלוקים לא משנה או מבטל את ההתנהלות הזו. עם זאת כאשר נוצר מצב בו האדם מתעלה מעל טבעו, ומנתץ באמצעות מעשה טוב ונדיר, את אופיו הטבעי, גם הקב"ה גומל אתו באותה מידה ומשנה עבורו את חוקי הטבע.
הרופא סיים את דבריו. שקט השתרר במחלקה, שקט שבו ניתן היה לשמוע בבירור את אחד הפצועים שואל בקול חלש האם אפשר לקבל מעט מים.
 
שמואל ואבלט [חכם נכרי הבקי במדע האסטרונומיה] הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא [היו ישובים, כשלפניהם חלפה קבוצת אנשים בדרכה לעבודה באגם]. אמר לו אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי טריק ליה חיויא ומיית [אמר אבלט, כי על פי ממצאיו בצפייה בכוכבים אחד מן העובדים לא ישוב שכן הוא ימות בעבודה]
אמר לו שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי [אמר שמואל, אם הוא בן ישראל ישוב בריא ושלם]. אדיתבי אזיל ואתי קם אבלט שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [ואמנם הקבוצה שבה ובתוכם גם אותו אדם. אבלט ביקש ממנו לפרוק את משאו ושם נמצא נחש ארסי מת חתוך לשנים].
 
אמר לו שמואל מאי עבדת [מה עשית היום]? אמר לו: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן. האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף. אמינא להו: אנא קאימנא וארמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכסיף [אמר האיש: בכל יום אנו נוהגים שאחד מאתנו לוקח סל ובו נטילים כולם את לחמם ואז אוכלים ביחד. לפתע הבחנתי באחד העובדים שלא הביא אתו לחם, והוא מבוייש. מיד הצעתי את עצמי כזה שיאסוף את הלחם מכולם וכשהגעתי לאותו פועל עשיתי עצמי כאילו אני לוקח ממנו כדי שלא יתבייש].
 
אמר לו: מצוה עבדת [מצווה עשית]. נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. [שבת דף קנו, א].