הנדר | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

[או, מעשה שתחילתו בנדר המשכו בבית הגר"ש קוק וסופו באחת מהיכלי הישיבות הקדושות]

אחד מידידי מראשית תקופת הישיבה -שלצורך הענין נקרא לו אסף- היה מה שמכונה 'בחור שנשרף', כלומר הבחור סיים את חוק לימודיו בישיבה תיכונית פושרת ומאחר שחשקה נפשו בתורה, החליט להמשיך את לימודיו בישיבתנו הקדושה. ואכן עשה הבחור חיל בלימודיו והיה מתחזק והולך עד שאמרו כל רואיו כזה ראה וקדש. ואכן עשה הבחור חיל בלימודיו והיה מתחזק והולך עד שאמרו כל רואיו כזה ראה וקדש.

והנה קרבו ובאו ימי בין הזמנים בהם שב כל בחור לביתו ולאחוזתו, מי בירושלים ומי בערי השדה. גם אסף סבור היה לחזור לבית הוריו שבאחת מערי המרכז, אך דא עקא שגר היה עמם ביחידות וחושש היה פן יתקפנו יצרו ויבלה שעות ארוכות מול מכשיר ה"טלוויזיא" שבביתם. בעייה נוספת היתה שאסף היה להוט מאד אחרי אי אלו תוכניות שבמכשיר הנ"ל והמלחמה בין שני היצרים היתה רבה. לא ידע ידידי הטוב לשית עצה בנפשו עד שעלה בראשנו הרעיון לדור נדר, כלומר ידור אסף נדר שבו יאמר כי לא יצפה במכשיר הטמא כל תקופת בין הזמנים. הרעיון היה יפה אולם שתי בעיות כרוכות היו בצידו:

1] נדר כידוע, הוא איסור  'חפצא' כלומר איסור שחל על הדבר, האובייקט המודר, להבדיל משבועה שהיא איסור 'גברא' בה האדם מחייב את עצמו ולא אוסר את החפץ הספציפי.

2] אסף חשש, כי יכשל פעמים ספורות ולו לדקות מספר בראייה אסורה ונמצא כי חילל את הנדר

התייעץ אסף עם קרוביו שהיו ברי אוריין, פתח ספרים ורשם רשימות, ולבסוף עלה בידו הנוסח הבא:

"קונם עלי מכשיר הטלוויזיה לראייה בו

יותר מג' שעות לתקופת בין הזמנים

של חודש ניסן תש"ן."

רשם אסף את הנוסח על דף ובטקס חגיגי מצומצם קרא אותו ונגולה אבן מליבו. ימי בין הזמנים הגיעו ואסף ידע כי למרות איסור הנדר הרי ששלש שעות עדיין מותרים לו, ומאחר שהיה חובב פוליטיקה מושבע כמו גם תוכניות ספורט, היה צופה מידי פעם כששעון מונח לו כנגד עיניו. אלא שכמו על פי תסריט כתוב מראש עבר אסף [לדעתו] את שלש השעות, וחשש כבד החל מטפס לו במעלה נפשו שכן ירא שמים היה וידע את חומרתו של איסור הנדר.

אסף התקשר לקרובו שאתו התייעץ קודם לעשיית הנדר אך קרובו השיבו כי הגם שמומחה הוא בעניני נדירת נדרים, אין ידו מגעת בפתרונן, והציעו כי יפנה לגאון רבי שמחה הכהן קוק רבה של רחובות שסמוכה היתה למקום מגוריו של אסף. הגיע אסף לביתו של הרב קוק ושח לו את סיפור המעשה, למרבה הפתעתו ענה לו הרב קוק בערך כך:

"לא אוכל להתיר לך נדר כזה, אני פשוט מפחד".

מה תעשה אם כן? הרהר הרב ואמר תיסע לביתו של מרן הרב וואזנר תאמר כי יכניסו אותך דחוף, ושנשלחת על ידי.

אסף המסכן עלה על האוטובוס לבני ברק תוך כדי שהוא מספר לכל מי שפגש כי הוא נוסע לחבר להתרעננות, ובבני ברק נכנס לביתו של מרן הרב וואזנר.  הוא איזכר את שמו של הרב קוק הוסיך כי הענין דחוף ומצא את עצמו יושב מול הרב וואזנר, כאשר סיים לספר את סיפור המעשה הרב וואזנר לחש בהלם:

"שלש שעות טלוויזיא..."

אסף סיפר כי הוא 'תיכוניסט' ואז סיכמו הוא והרב וואזנר ביחד כי מקבל הוא, [בלי נדר] כי עד סוף בין הזמנים ישתדל לא להציץ שוב במכשיר הנ"ל. בינתיים הורה לו הרב וואזנר להמתין בחדר שכן יוצא הוא להתייעצות בענין עם שאר חברי בית הדין, ואכן לאחר מספר דקות נקרא אסף פנימה נפתח לו פתח, הובעה החרטה, והותר הנדר. מותר לך, שרוי לך, מחול לך.

זהו הסיפור. גיבורים רבים יש לסיפור, הדוד של אסף, הגר"ש קוק, מרן הרב וואזנר, אבל האיש המוביל ללא ספק הוא אסף, שמעבר לנדירת הנדר גבר על בושה שמעטים היו מסוגלים לה. אסף, אגב, משמש כיום כר"מ באחת הישיבות הקדושות. וחיבר חיברים מועילים רבים