מה מסתתר בקומה השניה של המטוס | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מגיד המישרים הרב ראובן קרלנשטיין זצ"ל מספר כי פעם טס לארצות הברית באחד מן המטוסים המשוכללים בהם היו שתי קומות.

 

הקומה הראשונה ל'המון העם', אלו ששילמו מחיר רגיל, ואילו הקומה השניה פירסט קלאס, מחלקה ראשונה.

 

לא ניתן כמובן לעלות לקומה השניה ללא תשלום מיוחד. דיילים עומדים בכניסה לחדר המדרגות ולא מאפשרים לאיש לעלות. אלא שבאותה טיסה היה השטח פנוי, והרב ביקש לעלות ולראות כיצד נראית המחלקה השניה.

 

כאשר הגיע לשם הופתע מן הפאר וההדר שנגלה לעיניו. בקומה הראשונה יושבים כולם בצפיפות. מעל לראשים ישנם חבילות ותיקים רבים, ואילו בקומה השניה, כורסאות של ממש. ניתן לשבת ולמתוח רגליים, המרחב עצום, והתחושה נעימה.

 

ירד הרב בחזרה ופגש ביהודי ממכריו שהיה בעל אמצעים.

 

מדוע אתה יושב למטה, שאל אותו הרב, הרי יכול אתה להרשות לעצמך לשבת בקומה השניה, ברווח ובכבוד?

 

הביט בו היהודי ואמר: וכי שוטה אני, חסר דעה? בשביל 12 שעות נסיעה אשלם מחיר כפול ומכופל? הרי בסכום הזה יכולתי לפרנס יהודים מירושלים, ואני אבזבז אותו על כמה שעות טיסה.

 

עוד לא הספיק הרב להתפעל ממנו, והיהודי הוסיף: מילא אם הייתי צריך לשלם עבור שבועיים במלון מפואר במיאמי ביץ', על שפת הים, אני מבין, אבל בשביל כמה שעות טיסה שכבר חולפות אשלם סכום כה גבוה?

 

שאל אותו הרב, אבל גם השבועיים במלון שאתה מתאר הם זמניים, ובכלל כל החיים פה הם זמניים. נאמר בתהלים 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה'.

 

ובכלל כאשר מחשבים את אותם שבעים שנים מול חיי נצח הרי מדובר בכמה שעות, וכי עליהם שווה להשקיע כה הרבה כסף וזמן?

מסיפור זה, אומר הרב קרלנשטיין יש ללמוד כיצד יש לחשב את חשבונו של עולם.

 

אם רוצים לנצח את היצר הרע, יש להחדיר אל הלב כי להצלחה זמנית אין כל ערך, רק להצלחה נצחית יש ערך ובה יש להשקיע.