להאזין | אסתר ניסן

• הדפסה
• דואל

מי שרוצה לחוות חוויה אמיתית, מלבבת, כדאי לו להתחיל להקשיב לשיחתם של ילדים.

לא, לא התכוונתי להקשבה כאשר הם פונים אלינו, אלא דווקא כאשר הם לא שמים לב לכך.

גם לא התכוונתי לצותת להם כאשר הם רוצים לשמור סוד, אלא סתם כך, כשהם משוחחים שיחה חופשית, בינם לבין עצמם.

מובטח לכם שתיהנו.

הנה, למשל, יום אחד אחר הצהריים, רצה ראובן בן הארבע שלי שחברו הטוב, אליהו, יבוא לשחק אתו. הקשתי על לחיצי הספרות המתאימים בטלפון והותרתי אותו לנהל לבד את שיחתו החשובה.

"שלום", הוא אמר משהורמה השפופרת בצד השני. "אני צריך את אליהו".

המישהו שהרים את השפופרת הלך כנראה לקרא לאליהו, כי בני נותר שקט ודרוך על עומדו עד שפרצה לפתע קריאת שמחה מפיו. "אליהו? אתה יכול לבוא לשחק אצלי?"

אליהו מן הסתם אמר משהו בסגנון של: "תבוא אתה אלי", כי בני הקט אמר: "אבל אני הייתי אצלך כבר מקודם, עכשיו תורך לבוא אלי".
הידד להגינות!

"אימא", שיתף אותי ראובן, לאחר דקה נוספת, במהלך השיחה, "אליהו אומר שהוא יכול לבוא אלי!"

"מצוין", שמחתי, אך אז מתברר שלאליהו יש בעיה: משפחתו מתגוררת מעט רחוק מאתנו, והוא לא יכול להגיע לבד. כל ביקור שלו אצלנו, או של ראובן שלי אצלם, כרוך בלוגיסטיקה מורכבת שמתחילה כך: "חבר'ה, מי יכול לקחת את ראובן לאליהו?"

לפעמים יש מי שיכול, לפעמים אין. לאליהו כנראה לא היה מי והוא אמר את זה.

"אז למה אמרת לי שאתה יכול לבוא?" השתומם ראובן. ואני, שהתקרבתי כמטחווי שפופרת, שמעתי את ההצהרה הבאה: "כי אני יכול לבוא אליך, רק שאין מי שייקח אותי!"

הבנתם את זה?

או קחו למשל את הסיפור החמוד הבא:
יום אחד הטיתי אוזן לדיון מעמיק בין שני הבנים שלי, בני החמש והכמעט שלוש.

"התינוקת", אמר הגדול יותר, "כבר צריכה לבוא לישון אתנו בחדר הילדים במקום לישון בחדר של אבא ואמא".

"אבל איפה היא תישן?" שאל הקטן בחשש, וחששו מובן לי, כי הוא עדיין ישן במיטת תינוק, ולא מוכן להיפרד ממנה בשום אופן! הוא אוהב את הסורגים שסביבו, הנותנים לו תחושת הגנה, וכל הפיתויים שבעולם לא מצליחים לשכנע אותו לעבור לישון במיטת נוער.

"הוא יישן במיטה שלך", חרץ הגדול.

"ואיפה אני אישן?"

"אתה תישן במיטה שלי", אמר הגדול.

"ואתה?"

"אני אישן במיטה החדשה", הכריז אחיו.

"לא רוצה", סירב הקטן. "אני רוצה לישון במיטה החדשה!"

"אבל אתה כל הזמן אומר שאתה רוצה להישאר לישון במיטת תינוק", ענה הגדול, "אז מה אכפת לך לישון במיטה שלי ושאני אישן במיטה החדשה?"
אהה!

"הבת הקטנה שלי לא אוהבת ללמוד למבחנים", ספרה לי פעם חברה, "וכדי שיהיה לה נחמד, היא הופכת למורה עבור תלמידות דמיוניות ומעבירה להן שיעור בנושא שאותו היא צריכה ללמוד למבחן. ומה אגיד לך, ללי, פשוט תענוג להקשיב לה! אין דרך יותר טובה להכיר את המורה לאותו מקצוע מאשר הדרך הזאת! היא מחקה את כל הניואנסים הדקים, צורת הדיבור וסגנון הפנייה של המורה לבנות הכיתה, עד שלפעמים אני צריכה להסתגר באיזה חדר כדי שהיא לא תשמע את צחוקי המתגלגל..."

"אימא שלי בישלה היום אוכל טעים לארוחת צוהריים", שמעתי יום אחד את ילדתי שחה לחברתה.

"גם אימא שלי", מיהרה החברה לנדב את המידע המשמח, "קורנפלקס עם חלב".

"אבל אימא שלך לא בישלה את זה", הסבירה לה ילדתי הדייקנית. "את הקורנפלקס ואת החלב קונים בחנות. אנחנו אכלנו מרק טעים של כל מיני ירקות, עם אטריות ארוכות ארוכות בפנים".

"אז מה", נשפה החבר בבוז. "גם את הירקות ואת האטריות קונים בחנות, אז מה זה משנה?"

"זה לא אותו דבר", התבלבלה קצת הילדה שלי. "כי את המרק צריך להכי-ן!"

"גם את הקורנפלקס צריך להכין", החברה לא וויתרה. "צריך לשים אותו בצלחת ולשפוך עליו חלב ולערבב... ממש כמו מרק!"

אין ספק שהיא ניצחה בסיבוב הזה, ואת הבת שלי עוד אצטרך פעם ללמד מה ההבדל בין קורנפלקס עם חלב למרק ירקות עם אטריות...

"אימא שלי עשתה לי מבצע", סיפר פעם חבר לבן שלי. "על כל שורה של אותיות שאני כותב יפה, היא נותנת לי מדבקה, ואחרי עשר מדבקות היא נותנת לי פרס!"

"אבל אני כבר כותב יפה את כל האותיות!" הכריז הבן שלי בגאווה.

"אז אתה מפסיד!" אמר החבר המסור. "אם לא תכתוב טוב את האותיות אז אימא שלך תעשה לך מבצע כמו שלי, ותקבל מדבקות ופרסים!"

 הבן שלי התחיל לשקול את העניין ברצינות, ואני, במהירות הבזק, שרטטתי לוח מדבקות עבור מבצע נושא פרסים בשם: "הולכים לישון מוקדם", או "שומעים בקול אימא" (אבא מסתדר גם בלי מבצעים), או "אצלנו בבית לא רבים לעולם ועד", או כל מבצע אחר שיעסיק אותו לפני שהכתב שלו יהפוך לכתב חרטומים.

נסו פעם להאזין לילד שלכם, כאשר הוא יושב לבדו בחברת צעצועיו, ויחד עמם הוא מפליג אל מחוזות הדמיון שלו.

אם תאזינו באמת, בסבלנות, תגלו הרבה מצפונות לבו הקט, ולעתים תוכלו לחזות במצגת מדויקת על עצמכם...

אין ספור דוגמאות יש לי לכך, אבל לא תצטרכו אותן אם תתחילו פשוט להאזין!

ואם אתם כבר עושים את זה, אז אתם מבינים בדיוק על מה אני מדברת.