יש משהו בטיפות המיקרוסקופיות האלו, שמרחיב את הלב.

 

השנה זה מרגש יותר, אחרי ששנה שעברה התייבשנו (תרתי משמע) עד שהגיע החורף, אבל גם אחרי שנה גשומה וסוערת, כל פעם מחדש; הגשם מרענן, מרווה - אותנו, ולא רק את הכנרת, ואת מטעי הבננות.

 

מה כל כך משמח בגשם הזה? מעבר לברכה שהוא מביא ביבול שבשדות, ומים שכל כך נחוצים לנו בארצנו המיובשת?

 

בדור שכל כך מוקף בצעצועים מגוונים, במחשבים, ברשתות אלחוטיות לסוגיהן, בעולם שכולו כפר גלובלי קטן, בדור שבו אנחנו צריכים רכבת הרים מסתובבת כדי לגרות קצת את סף הגירוי השחוק של הילדים שלנו, (ושל ההורים שלהם...) אחרי שהגענו לירח, בנינו מגדלים כמעט עד לשמיים, שיבטנו כבשה אחת או שתיים, המצאנו את תורת היחסות, ו...קוקה קולה....

מה כבר משמח אותנו ב...מעט מים?

אז נכון, הם יורדים מהשמיים, אבל בסך הכל מים!

 

 

אולי זה בגלל שאחרי כל רשימת ההישגים המופלאה אליה הגיע האדם במאה העשרים- העשרים ואחת, יש דבר אחד אותו אנחנו לא יכולים ולא נוכל לעולם לייצר בכוחות עצמינו: גשם.

 

אומרים לנו חכמינו: "שלושה מפתחות בידיו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו לשליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה (יולדת), ומפתח של תחיית המתים" כלומר מציינים לנו חכמינו, שעל אף שכל המעשים והמקרים שמתרחשים בעולם נעשים על ידי רצון בורא העולם, יש מעשים שהוא שולח שליחים, אלו המלאכים שמוציאים את רצון האלוקים לפועל בעולם, מלבד שלושת המקרים הנ"ל:

ירידת גשמים, לידה, ותחיית המתים שתהיה אחרי ביאת המשיח.

 

הכל מגיע מאלוקים: הבריאות, המשכורת, ההצלחה בעבודה, וגם הספה החדשה שנמכרה לנו ממש במחיר מציאה.

 

מאד קשה לנו לראות את זה בשטף החיים, הרבה יותר נראה לעין שהמשכורת הגיעה מהבוס, הבריאות מהרופא, ההצלחה בעבודה מהמוטיבציה האישית שלי, והספה הזולה בשל מבצעי חיסול של הקולקציה הישנה.

 

חוץ מירידת גשמים.

בגשם שיורד רואים בבירור את טביעת האצבע של אלוקים.

 

על אף התקדמותו המזהירה של האדם המודרני בכל תחומי החיים, הוא לא הצליח לייצר דבר בסיסי כל כך כמו גשם. אז נכון, יש היום אפשרות שעולה הון תועפות 'לזרוע עננים', להחדיר לתוך העננים את "יודיד הכסף"- חומר שגורם להגברת הגשמים. לא ברור כמה זה באמת מועיל, עד כמה החומר הזה שיורד עם הגשם מהעננים ה'זרועים' בריא, ומלבד זאת כמה פעמים קרה שהזרעת העננים הייתה מוקדמת מידי והגשמים המרובים ירדו בים, או שההזרעה הייתה מאוחרת מידי וגרמה להורדת הגשמים בסוריה ... 

 

יש הרגשה של תלות מוחלטת באלוקים על ידי הגשם. 

 

לא במקרה זה כך, בורא העולם יצר זאת בכוונה. מסופר במדרש שבמצרים הקדומה לא ירד גשם, הנילוס היה עולה על גדותיו ומשקה את השדות שלידו. ומדוע? ממשיך המדרש ואומר שאלוקים פשוט לא רצה שהמצרים (שהיו שקועים בעבודה זרה- והתעסקו בכוחות טומאה נגד בורא העולם) יבקשו ממנו גשם ויתפללו אליו, הוא העדיף לתת להם את כל צרכי המים שלהם בצורה מסודרת ונוחה, העיקר- שלא יפנו אליו. (עד היום, עיקר מאגרי המים של מצרים הצחיחה, מתבססים על הנילוס. כמעט ולא יורד בה גשם, אלא רק כמות מועטת באזור הדלתא של הנילוס) לא כן כל המין האנושי. כולנו זקוקים למים, וכדי שיהיה לנו מים אנחנו זקוקים לגשם, וכדי שיהיה לנו גשם אנחנו חייבים לפנות לבורא הכל.

 

לכן גם יש שמחה מיוחדת בגשם.

יש איזושהי הרגשה שבורא העולם 'מחייך' אלינו, אוהב אותנו - ולכן משפיע אלינו שפע של מים מאוצרותיו.

 

אומרים לנו חכמים שיום ירידת הגשמים הוא יום של ישועות, יום של הצלחה בפרנסה, יום שיכול לגרום להפסקה במלחמה, זאת אומרת יום שבו שפע אלוקי מכל הסוגים מושפע על העולם. (תענית ז' ח')

 

וממשילים זאת חכמינו למלך ששולח מתנות לבנו. לפעמים הוא שולח את המתנה על ידי שליח. השליח מעביר לבן את המתנה בצורה מושלמת, אבל רק את מה שנצטווה, דבר לא יותר. אולם לפעמים המלך בעצמו מזמין את בנו אל חדר האוצרות, ומעניק לו בעצמו את המתנה, רואה הבן שחדר האוצרות פתוח, ורוחו של אביו נוחה, ומיד מנצל את הרגע לגולל בפני אביו את משאלותיו ומאוויו, ואביו פותח בפניו עוד מאוצרותיו הכמוסים ומעניק לו שפע רב.

 

כך גם בזמן ירידת הגשמים. 

 

כאמור הגשמים מגיעים אלינו לא על ידי שליח - לא על ידי מלאך, אלא על ידי בורא העולם בכבודו ובעצמו. זה זמן שבו "חדרי אוצרותיו" פתוחים, אפשר אם כן לנצל את הרגעים המשמחים הללו, לפרוש בפניו את בקשותינו ומשאלותינו, ולזכות להם בקלות רבה יותר.

 

שנזכה לחורף רטוב, בריא ושמח!