אחרית הימים | יעקב קב
בפרקים הקודמים עסקנו בכך שתכלית הבריאה לגלות את עוצמתו של השם. תכלית זו תושג בכך שהאדם יבחר בטוב - מתוך בחירה.
המצב של יכולת הבחירה לא תמיד ישאר כך אלא יפסק בכל מקרה. זאת כיוון שכפי שהקדמנו המטרה של הקב"ה בבריאה היא להיטיב, לכן יביא למצב שכל חלקי הבריאה יגיעו להכרה הנכונה במצב שעדיין יש משמעות לבחירה, ומכאן גם אפשרות לתקן, כפי שנסביר להלן. אולם, כאשר תיוודע בעולם האמת, שהקב"ה הוא בעל הבית היחיד בעולם, היינו, ייחוד ה', לא תתאפשר יותר בחירה שנובעת ממקום לטעות. מצב זה יהיה בימות המשיח ואילך. ולכן אמרו חז"ל על הפסוק: "אלו ימים שאין לי בהם חפץ" - אלו הם ימות המשיח. שאין בהם לא זכות ולא חובה (עיין ברמב"ן שהחפץ, היינו הרצון, תלוי בזכות וחובה.)
אולם, המטרה הזאת, המצב שבו תיוודע אחדות ה', תושג באחד משני האופנים הבאים:
א. האדם ישיג מטרה זו בכוחות עצמו כאשר יבחר בטוב. כלומר, יקיים את התורה והמצוות, וע"י כך יעדיר מעצמו את החסרונות, וגם ישרש את הרע מהבריאה כולה.
אם האפשרות הראשונה לא תתקיים במלואה, תתקיים האפשרות השניה הבאה –
ב. באחרית הימים הקב"ה יחזיר בעצמו את המצב לתיקנו ע"י שיגלה את ייחודו, ובכך יושרש הרע מהעולם.
וזאת ע"י שהקב"ה יגרום לאנשים לראות שהמריית פי ה' אינה משתלמת, והאמת הזו תתברר על גבם. כלומר, פירות המעשים הגרועים שייעשו יובילו להכרה הזו. ואז הבריאה תתוקן או ע"י שיחזרו בתשובה או ע"י הייסורים, עד יוודע הייחוד באופן מוחלט, ואז נמצא שכולם יהיו מתוקנים.
וזוהי התשובה הכתובה בספר דברים פרק ל"ב: "ושבת עד ה' אלוקיך בכל לבבך". אף על פי שסוג תשובה זו, התשובה מתוך ייסורים, איננה סוג התשובה האופטימלית, על כל פנים היא מקובלת, אך נזקפת באופן מינימלי לעושה אותה.
בפרק הבא: איך נדע שמה שנראה כטעות, היא טעות בלבד ולא המציאות כפי שהיא?
