משל השועל הנואש | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

השועל הילך לאיטו באחד הגנים כשעדת ילדיו מאחוריו. מאחר שעמד השועל בראש הקבוצה לא הבחין בנשר ששעט מן השמים וחטף את אחד הגורים. לאחר דקות ספורות שם לב השועל כי אחד הילדים חסר והחל לחפש אחריו בכל מקום. עד מהרה נשא עיניו לשמים וראה את הנשר הגדול מחזיק בציפורניו את השועל.

החל השועל להתחנן לפני הנשר שיחמול על בנו, הוא הבטיח לו רוב ברכות ואריכות ימים וגם ניסה לדבר על לבו ולהזכיר לו כי גם לו יש ילדים, אך הנשר אטם אזניו משמוע ואמר לשועל: מה לך כי נזעקת אחרי, הרף ממני ולך לך לדרכך. השועל לא וויתר והמשיך לרוץ בשארית כוחותיו כשכל העת הוא שומר על קשר עין עם הנשר במרומים. והנה הגיע הנשר ליער עבות, שם צמחו עצים גבוהים ובו היה הקן של הנשר.

השועל העייף נכנס לתוך היער וראה את הנשר מגיע אל הקן ומשליך לתוכו את בנו הקטן. הוא ניסה לטפס על העץ הגבוה ללא הועיל. באותה עת הוא נתקף זעם עצום, הוא הצליח למצא מקור אש אסף בזנבו ערמת עצים וקוצים יבשים והדליק אותם למדורה גדולה. הוא החל להסתובב ביער מסביב לעץ בו התגורר הנשר כשהוא צורח: תמות נפשי עם פלישתים, היער ישרף, גוזליך ימותו וביתך ייחרב. גם בני ימות אך לפחות הוא לא ייטרף על ידך. הנשר הבין מאד את הסכנה במעשיו של השועל המיואש והוא החל כעת להתחנן לפני השועל: כבה בבקשה את האש. קח את בנך ולך, רק אל תשרוף את ביתי, ואת כל היער.

והנמשל
כאשר מאיימים על אדם ביקר לו מכל הוא מסוגל לעשות מעשי ייאוש שאיש לא היה משער שהוא מסוגל להם. בשעת צרה אדם מסוגל לפעול כפי שהוא עצמו לא היה מאמין כי יפעל כך אי פעם. מעשיו של השועל מלמדים אותנו כי לכל אחד יש קצה יכולת שאם הוא חוצה אותה הוא מסוגל להתפרק ולהגיע למקומות מסוכנים.