שני קופים התייצבו לפני הארי, מלך החיות וביקשו ממנו לתת להם אפשרות חד פעמית לבקש דבר מה. הארי החכם תהה על קנקנם של שני הקופים ועד מהרה הבחין כי האחד מהם הינו חמדן, והשני קנאי. החליט מלך החיות ללמד את שני הקופים לקח. הוא הודיע להם כי הוא נכון למלא את כל מבוקשם, אך תנאי אחד לו. לאחר שאחד מן הקופים יבקש את בקשתו, והיא תמולא, יזכה הקוף השני לקבל כזאת פי שנים. אם יבקש הקוף האחד מאה מנות בננה, יקבל השני מאתיים.
שתקו שני הקופים ולא הוציאו מפיהם מילה. כל קוף חשש שחבירו יזכה פי שנים ממנו. לפתע עלה במוחו של הקנאי רעיון נפלא. בצעד בוטח ניגש הוא למלך, והודיע לו כי הוא מבקש ממנו לנקר לו עין אחת. האריה מיהר לנקר את עינו של הקוף הקנאי, ומיד אחר כך ניקר לחמדן את שני עיניו. כך נענשו שני הקופים חסרי המידות והמוסר.
והנמשל
משל מפורסם זה, אינו דורש הסברים רבים. אם חשבו החמדנים, הקנאים, צרי העין, והקמצנים כי התנהגותם תועיל להם הרי שטעות היא בידם. בסופו של דבר, הנהגתם השלילית פוגעת בהם עצמם והם אלו שיסבלו ממנה.
משל זה חושף רובד נוסף מטבעו המופלא של האדם. מתברר כי אדם בעל מידות שליליות, מוכן לשלם בגופו ובאיבוד נפשו, ובלבד שלחבירו לא יהיה חלילה מעט יותר ממנו. מדובר באבסורד, שכן אילו היה הקנאי מבקש דבר מה יקר ערך, לא היה נחסר ממנו מאום בכך שלחבירו יש יותר, ומכל מקום הוא לא היה מסוגל לתת למחשבה על בכירותו של השני, להמשיך להתרוצץ במוחו הקודח, והוא העדיף לאבד את עינו.
[על פי משלי שועלים]
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...