זאב, שועל, ויונה יצאו ביחד לטרוף טרף למאכלם. הסתובבו השלושה בין ההרים ובין היערות, ולא הצליחו לצוד כי אם עטלף אחד קטן. ישבו השלושה לדון כיצד יחלקו את העוף הקטן לשלשה חלקים והחליטו כי כל אחת מן החיות תספר על גילה ועל שנותיה ומי שתתברר כזקנה מכולם – תזכה בטרף.
פתחה היונה וסיפרה כי היא קיימת בעולם עוד מימי נח, היא היונה שאותה שלח נח לתור את האדמה אחרי המבול. שני הם כמעט כשני העולם אמרה היונה, אני הכי זקנה. השועל היה הבא בתור והוא הסביר: אצלינו בודקים את השנים לפי מספר השערות הלבנות שבזנב. אם תצליחו לספור את המספר העצום של השערות הבהירות אצלי תגלו את מספר שנותי הרב.
אז הגיע תורו של הזאב שאמר בפשטות: למען האמת אין אני יודע את מספר שני. אני זוכר בסך הכל שנתיים לאחור וכעת אני יודע שנכנסתי לשנה השלישית. למרות זאת החלטתי שהעטלף המת שייך לי, ומי אתם שתערערו על כך. חטף הזאב את העטלף ואכל אותו להנאתו.
והנמשל
הזאב תכנן כבר מתחילה לאכול את העטלף או כל ציד שיעלה בחכתם של השלשה. מעולם הוא לא תכנן לחלוק אתם את הסעודה, והוא ביקש לצאת אתם רק כדי שיעזרו לו להשיג טרף. ההתחברות לאנשים רעים ריקים ומושחתים עלולה להוביל לאסון, גם אם נדמה שהם מבקשים ליצור שותפות אמיתית.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...