הס הושלך בין בני החיות, וכולם ציפו לראות מי ייבחר. לפתע יצא קוף שעיר מבין החיות והודיע למלך כי הוא מבקש להמליץ על מישהו. המלך נתן את רשותו, והקוף חילץ מאחורי גבו את בנו שדמה לו באופן מובהק והודיע למלך ולחיות ההמומות כי זו החיה היפה ביותר ביער. הקוף הגדול, המכוער והמוזר, נשבע בכל ליבו כי לדעתו אין חיה יפה מבנו המתוק ועל כן, מאחר שהמדד הוא יופי, הוא סבור בהחלט כי בנו ראוי להיות המשנה למלך.

 

נמשלו של משל קצר ויפה זה ברור עד למאד. כאשר מקורב האדם אל ענין מסויים הוא לא מצליח להבחין בפגמים ובחסרונות שבדבר. אם נשוא הענין הוא קרובו או חבירו, הוא מתעלם מכל החולשות שכה בולטות ונראות לעיני כל ומצליח לראות רק את הטוב ואת היפה. מה שמעניין הוא שבדיוק כמו הקוף, הוא מאמין בכך בכל ליבו. הוא באמת סבור כי דמות חלשה ולא ראויה זו ראויה לכל אותם מחמאות מפוקפקות שהוא מרעיף עליה.