משל הנחש, והביצה המסתורית | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

לאיש אחד היה חבר מעט מוזר: נחש צפע ארסי. למרות האיבה השוררת באופן טבעי בין בן האדם לחיה הקדמונית שררה אהבה אמיתית בין השנים והאיש הזמין את הנחש לגור בביתו. הנחש נענה בחפץ לב, והיה ישן על מפתן הדלת של האיש, שמר על ביתו והיה משתעשע אתו בשעות הפנאי. החברות היתה מופלאה. הנחש שמר היטיב על דלתותיו והיה נאמן לידידו והלה היטיב לו והיה מאכילהו מזון משובח כמו חמאת בקר וחלב צאן.

באחד הימים חשב הנחש לעצמו: האם האיש באמת כה נאמן לי או שאולי הוא רק משתמש בי לצרכיו? החליט להעמיד את האיש במבחן. הוא סיפר לו כי הוא עומד לצאת לדרך רחוקה וישוב רק בעוד חודש. בינתיים ביקש הנחש להפקיד ביד האיש ביצה יקרה בה תלוי כל עושרו ואושרו, עד שישוב. הנחש הזהיר את האיש לבל יפתח את הביצה שכן אם תיפתח יימוג כוחו של הנחש והוא יהיה אומלל.  האיש הבטיח נאמנה לנחש לשמור על אוצרו ונפרד ממנו לשלום.

עבר יום, חלפו יומיים, ומחשבותיו של האיש נסובו אודות הביצה בלבד. הוא לא הפסיק להרהר בה ולאשתו אמר: מדוע לא נפתח את הביצה. מירב הסיכויים הם שהנחש לא יחזור בשלום מדרכו הארוכה ובתוך הביצה טמון בוודאי אוצר. ניקח אותו לעצמינו ונהיה עשירים. שבר את האיש הביצה והתאכזב לגלות כי היא היתה מלאה במים פשוטים.

חלפו ימים נוספים והנחש חזר מדרכו. הוא מיהר אל האיש והביט בעצב בשברי הביצה. האיש הבטיח לו כי היא נשברה לבד אך הנחש אודיע לו כי דרכיהם נפרדו וחבל, שכן אוצר אמיתי טמון עמו באחת הנקיקים, ואותו תכנן להגיש למיטיבו שכן לו אין מה לעשות עמו. כעת הפסיד הכל ברגע של חוסר נאמנות.

והנמשל

מן המשל הזה מבקש הייתי להסיק את הקביעה הבאה: האיש היה נאמן לנחש והוא לא חפץ ברעתו. אלא שאזהרת הנחש שלא לנגוע בביצה הכניסה אותו לסחרור והוא לא הפסיק לחשוב על מה שטמון בה. כאשר אוסרים על בן אדם לעשות דבר מה, מתנער בו אופיו האתנוצנטרי והוא מבקש בכל דרך להתמרד. הוא לא מסוגל לדחות סיפוקים ולהמתין לשעה שיאושר לו לעשות את הדבר. חיפזון זה הוא הרה אסון ועלול לגרום לאדם להפסיד דברים חשובים.