משל העכבר והצעת הנישואין | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

הגיע העכבר לגיל בו נושאים הבריות נשים והחליט כי גם הוא זקוק לאחת כזו. אולם העכבר שהיה בעל שאיפה גבוהה וחיפש תמיד להלך בגדולות ובנפלאות ממנו ביקש למצא אשה מיוחדת, עצמתית, מלכותית, ולא סתם עכברה מסביבתו הקרובה. הביט כה וכה ולפתע חש בחומה של השמש. השמש מאירה את העולם ומחממת את כולם. אי אפשר להביט בפניה והיא ניצבת גבוה מעל כולם. היא, החליט העכבר, ראויה להיות אשתי.

 

פנה העכבר אל השמש והציע לה נישואין. הוא גם הבטיח לה אך טוב ואושר והתחייב כי לא ישא אשה אחרת על פניה. הודתה לו השמש על ההצעה הנדיבה אך אמרה: מה בצע לך בי, הלא אני כאין וכאפס אל מול העננה, ברצותה מסתירה אותי וברצותה מגלה אותי, לך לך אל העננה שכן היא האשה הראוייה.

 

הסכים העכבר ופנה אל העננה. גם לה הבטיח גדולות ונצורות אך העננה הסבירה לו כי אין היא חזקה כמו שהוא חושב שכן הרוח, היא השולטת עליה. בכל עת אשר תחפוץ היא מפזרת העננים ומטאטאה אותם כמו שמגרשים נמלים. כדאי לך לבקש את ידה של הרוח אמרה העננה.

 

העכבר החרוץ לא התמהמה והלך לחפש את הרוח. לאחר לא מעט חיפושים נתקל בה במדבר הגדול. העכבר סיפר לה את השתלשלות הארועים וסיים בכריעת ברך ובהצעת נישואין. הרוח צחקה ואמרה: לחינם פיארו אותי חבירי, הלא אני כאין וכאפס אל מול חומה בצורה. אני יכולה לנשב כנגדה בכל הכח והיא לא תזוז כמלא נימה. פנה אל החומה, היא זו המיועדת לך.

 

העכבר שנכון היה לכל מאמץ ובלבד שיזכה בבת זוג מתאימה פנה אל החומה ודיבר אתה נכבדות. החומה הביטה בכעס עצור בעכבר ואמרה בזעם: האם אתה בא ללעוג לי, מה אני ומה חיי, הלא כל העכברות הרעבות נכנסות בין סדקי ובין נקיקי ואוכלות את החומרים מהם אני בנויה. לאחר זמן מסויים אני מתפרקת ונעלמת. אתה שבא ממשפחת העכברים מבקש ממני נישואין כביכול חסונה אני, בעוד אתה יודע כי משפחתך שלך ממגרת אותי אט אט.

שמח וטוב לב ניגש העכבר לעכברה והציעה לה להינשא לו. העכברה נענתה ברצון והשנים חיו באושר ועושר.

 

והנמשל

אחד הלקחים שניתן להפיק מן המשל הזה הוא שבסופו של יום גם החזקים ביותר נתונים לחסדיהם של גורמים הנתפסים בעיני הכל כחלשים, ובמילים אחרות אין לזלזל באף אדם גם אם הוא לא נראה בעל השפעה ובעל יכולת

רבי ברכיה הנקדן בעל המשל לומד ממשל זה כי הרודפים אחרי הכבוד והשררה עלולים למצא את עצמם עד מהרה חוזרים לביתם ולגודלם המקורי כשהם מבינים כי לחינם ביקשו למצא את עצמם במקום שאינו מתאים להם.