התורה ותרי"ג מצוותיה עשויים להיתפס כמטלה קשה ומכבידה, ועלולה חלילה להקשות על הרחוקים ממנה לשוב אליה ולקבלה עליהם כעול.
מביא על כך הרב אהרן זכאי משל.
עני אחד שלא מצא מקום לינה ונשאר לישון בבית הכנסת.
השתטח לו העני על ספסל של עץ וחיפש דבר מה להניח מתחת לראשו והנה ראה נוצה אחת מתחת לספסל.
נטלה והניחה למראשותיו. אלא שהנוצה שהייתה דוקרנית לא נתנה לו מנוחה והתחיל מתהפך מצד לצד באי נוחות.
כל הלילה נדדה שנתו ורק לקראת הבקר הצליח להירדם. אך שנתו לא ארכה זמן כי מתפללי בית הכנסת שהשכימו קום העירוהו משנתו.
נתיישב הלה כשהוא סר העף והתחיל לרטון בכעס, מסכנים כל העשירים.
למזלו נכנס עשיר אחד לבית הכנסת ושאלו מדוע הוא אמר שמסכנים כל העשירים?
ענה העני בביטחון, בוודאי שכך ומה אני שהנחתי תחת ראשי רק נוצה אחת לא הצלחתי להירדם כל הלילה, אתה שיש לך כרית מלאה נוצות בוודאי שאינך מצליח להירדם בלילה?
צחק העשיר ואמר לו: טיפש שכמותך, עם נוצה אחת בוודאי שאי אפשר לישון, אך כאשר מתחברות כל הנוצות יחד שוב אין הן דוקרות, אלא אדרבה הן רכות ונוחות.
מכאן תשובה לאותם מאחינו התועים שטוענים על שומרי המצוות שאין הם מבינים כיצד הם מסתדרים עם תרי"ג מצוות, והלא הם אפילו עם מצוה אחת אינם מסתדרים, ואיך יתכן לקיים כל כך הרבה מצוות?
אמנם התשובה לטענתם היא אותה תשובה שנתן העשיר לעני.
דווקא בשל כך שאינם מקיימים רק חלק זעיר מהמצוות לכן מרגישים הם שלא בנוח, אך אם רק יקבלו עליהם עול מצוות ינעם להם מאד, כי התורה היא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, וקיום מצוותיה הופכים את החיים לנוחים יותר וטובים יותר.
וכבר ידוע כי אחד מגדולי ראשי הישיבות בארה"ב הרב אהרן קוטלר זצ"ל אמר לעשיר ששאל אותו: מה ההבדל בינינו, הלא כאשר אני תורם לישיבה אני זוכה מכח הסכם יששכר וזבולון לאותו חלק שיש ללומדי התורה.
ענהו הרב, נכון בעולם הבא אין הבדל, אבל בעולם הזה יש הבדל גדול, שכן לומדי התורה בעולם הזה זוכים לאור עילאי.