הביט התרנגול על האבן הטובה ואמר: אילו היה מוצא אותך אדם היה מאושר בחלקו. בעיותיו היו נפתרות - הוא היה מוכר את האבן ומתעשר. גם אם היית עולה בידיו של עשיר היה הלה שמח, שכן היה מתנאה ביופייך, תולה אותך לקישוט על צווארו ומתפאר במראך הנאה. אולם אני לא רואה בך מאום מלבד עוד סוג של אשפה. אין לי מה לעשות אתך. מבכר הייתי למצא תולעת, או אפילו חצי תולעת שאתה יכולתי להשביע את רעבוני, אולם בך אין כל תועלת. נטל התרנגול את האבן הטובה והשליך אותה בחזרה לאשפה.

 

ממשל יפה זה ניתן ללמוד שני דברים. הראשון הוא כי לעתים גם דבר יקר ערך אינו שווה מאום. אפשר להכביר בדוגמאות אך די אם נזכיר את ימי הבצורת המוזכרים בגמרא בהם גם לגבירים שהיו משופעים בכסף היה חסר מזון וכל זהבם לא היה שווה מאומה. גם אנשים החולים במחלות חשוכות מרפא, לא יכולים להיעזר בכספם לצורך ריפוי, וכל ממונם לא מסייע להם אלא לחיות את ימיהם האחרונים בנוחות מסויימת.

 

עוד ניתן ללמוד מסיפור התרנגול, את ענין היחסיות. אדם עשוי להיות בטוח כי מה שבעיניו יקר ערך, הוא גם יקר בעיני שאר העולם. אולם ייתכן מאד, שמה שנחשב בחברה שלו, מאוס בחברה אחרת, ומה שקשה להשיגו במחוזותיו, ניתן למרמס במקומות אחרים.