היה היתה כלבה הרה שכרעה ללדת. הגיע הכלבה המעוברת אל בית חברתה וביקשה ממנה מחסה: הן הסתיו קרב והחורף כבר נראה, וללדת בשדה, ובקרה, הוא דבר נורא. הסכימה החברה בעלת הבית בשמחה, ואמרה לרעותה: ראי ביתי לפנייך, עשי הטוב בעינייך. יתירה מזו, הוסיפה הכלבה המארחת ברוחב לב, גם לאחר הלידה מוזמנת את להישאר עד אשר יגמלו הגורים. ואמנם הכלבה האורחת קיבלה את ההזמנה, והמליטה בשעה טובה.
גדלו הכלבים מעט, נגמלו, ובעלת הבית סובלת מאד. נביחותיהם, ומשחקיהם גרמו לה לקושי עצום ולחוסר שינה. ביקשה המארחת מהאורחת לעזוב את הבית ולצאת לדרך חדשה. אל שהאורחת התחננה לפני בעלת הבית: הן עיצומו של החורף עתה, ואם אצא עם גורי החוצה לא אשרוד אפילו יממה, חכי עוד מעט שיגיע הקיץ, ואז מבטיחה אני להיפרד מעלייך בתודה וברכה. ניאותה בעלת הבית הטובה וחיכתה בסבלנות עד בא הקיץ.
בינתיים גדלו הכלבים והקיץ כבר נראה. ניגשה שוב המארחת אל האורחת וביקשה ממנה בנימוס לפנות את הבית. אלא שהאורחת פרצה בצחוק וביחד עם כלביה הגדולים גירשו את בעלת הבית מביתה והשתלטו כליל על הבית הנח והחם.
והנמשל
במקרה הזה הנמשל הוא סיפורו העצוב של האיש טוב הלב שרק חפץ לעזור לרעהו והלה משיב לו רעה תחת טובה. בדברי חלקלקות, הוא מבטיח לו שהוא 'כבר מחזיר לו את החוב', הנה, בעוד פחות משבוע נכנס לו כסף לחשבון, והחוב יסולק. חולף שבוע, והלה בהחצפת פנים אומר שפשוט אין לו, או במילים בוטות יותר: אתה רוצה את כספך ממני, קח מספר והמתן לתורך עם שאר הנושים.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...