משפחת ארנבות גדולה שהתגוררה באזור מסויים הכריזה על אסיפה דחופה של בני המשפחה. הסיבה להתכנסות הבהולה היתה המצוקה הגדולה מהכלבים תושבי המקום שהפחידו את הארנבות הרכות, וגרמו להם לסבל רב. קם אחד מראשי הארנבים והכריז כי הוא מציע לעבור דירה אל אזור אחר, רגוע ושלו יותר. דבריו של הארנב התקבלו בתשואות, והכל הריעו לעצתו החכמה. אז קם ארנב קשיש ושבע ימים ואמר: אם לעצתי תשמעו אין זה מן התבונה להעתיק את מקום מגורינו, שהרי אין אתם מכירים את המקום החדש, ובאם הפחד ירדוף אתכם גם שם, לא תדעו לאן להימלט. כאן הנכם מכירים לכל הפחות את תוואי הדרך, את פני השטח ואת כל מקומות המסתור.
הארנבות וגם הארנבים הצעירים בזו לארנב השמרן והזקן והחליטו לצאת אל הדרך. הם הגיעו לאזור מרוחק, חדש וירוק עם נוף פסטורלי על שפת יאור. בשמחה ובאושר החלו להארגן במקום החדש אלא שאז קפצו מאות צפרדעים מתוך היאור והחלו לקרקר בקול איום. הארנבות נמלאו בפחד נורא והחלו להימלט לכל עבר. עוד הם מנסים לברוח, והנה במסילת הרכבת שהיתה מעבר לפינה החלו להגיע עוברים ושבים מלויים בעגלות כבדות ובכלבים רועשים. הכלבים עזי הנפש רדפו אחרי הארנבות, שלא ידעו לאן להימלט והכו אותם עד חרמה. כעבור ימים ספורים הגיעו אלו שנותרו מן הארנבות בחזרה אל מקום משכנם הקודם כשהם חבולים, פצועים, ומלאי בושה.
והנמשל
לא מעט מאיתנו משוכנעים כי כל צרותינו ומצוקות החיים מהם אנו סובלים יעלמו ברגע שנעשה צעד דרסטי של מעבר מקום או עבודה. האלטרנטיבה נתפסת משום מה כזוהרת, נפלאה, ונכונה יותר. הבוס במקום החדש יהיה מבין יותר, השכנים בשכונה האחרת נוחים יותר, ומקום הלימודים השני קל ומזמין יותר. לאמיתו של דבר, ברוב המקרים אין הדבר תלוי אלא בנו. אם אנו לא נעשה את הצעד הנכון בתוכנו, ונשנה את תפיסתינו, גם המקום, הבעל הבית, השכן, או בית הספר החדשים לא יעזרו לנו להיחלץ מבעיותינו שפשוט יעברו אתנו בצמידות אל המקום האחר.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...