שני וחברוּתי | מאמר אורח

• הדפסה
• דואל

שני ורותי, חברותא צעירה ותוססת, בת שנה בערך, מביעות את עצמת החיבור והנתינה ההדדית בשורות הבאות. כשפניתי לשני לשמוע ממנה על הקשר, היא אמרה: בקשר לחברותי את שואלת? (חברותי בשורוק...). נהניתי מההגדרה ועוד יותר מכל מה ששמעתי בעקבותיה. הנה זה:

שני:
אני מטפלת ברפוי סיני, וגרה בגבעת שמואל. הכנוי שלי ביומן הפגישות לרותי, הוא 'רותי חברותי', והקשר בינינו כל כך מיוחד! אני מאמינה בכל ליבי שגם שידוכים כאלה נקבעים משמים...

גדלתי כחילונית גמורה, ולפני שלוש שנים התחתנתי עם בעל מסורתי, שהתנה איתי לפני החתונה, כי אקבל עלי שמירת שבת וטהרה.

הסכמתי, אבל זה היה רק למען הקשר בינינו. במשך שנתיים קיימתי את המצוות האלה מבחוץ, מבלי להרגיש ומבלי להבין, זה לא נגע בי בכלל.
כנראה שיש כח לקיום המצוות גם בלא כוונה, ואחרי שנתיים הפעולות החיצוניות האלה התחילו לחלחל פנימה.

התקשרתי לארגון 'במקרה' דרך האינטרנט, תוך כדי גלישה, וכעבור רגע שכחתי לגמרי מכל הענין. כעבור תקופה רותי צלצלה. אמרתי לה שאני לא יכולה לדבר, וקיויתי בכל ליבי שלא תצלצל שוב...

אבל רותי התעקשה, ושינתה את כל חיי.

רותי:
בקשר שיש ביני ובין שני אני מרגישה, בכנות, יותר מקבלת מנותנת. למדתי לכבד ולקבל כל אדם באשר הוא, ולגלות את התוכן הפנימי שקיים בכל אחד.
שני היא אישה מיוחדת, כולה עדינות ופנימיות, ומרגע שנכנסנו לתהליך של למידה, היא רק מבקשת לדעת עוד ועוד, להשלים את כל מה שחסר...

יום אחד צלצלה אלי שני ואמרה 'החלטתי להתחיל להתפלל. את יכולה להדריך אותי בענין?' עברנו על הסידור ועל סדר התפילה ותוכנה, וכשסיימנו את השיחה היתה שני נרגשת מאד ושאלה 'אני עומדת עכשיו להתפלל פעם ראשונה בחיי. את חושבת שאני צריכה לברך שהחיינו?'...

זה היה כל כך שלה, כל כך מתוכה, עד שהרגשתי מלאת התפעלות מקצב ההתקדמות של שני, מהכוחות הפנימיים שהיא מגלה לנוע כל הזמן קדימה, כל הזמן למעלה...

שאלה: מה עזר לכן להרגיש טוב עם הקשר, ולהביא אותו למקום הקרוב שבו הוא נמצא כיום?

שני:
"אהבה וקבלה, ותמיד תמיד עידוד. זאת הדרך של רותי, וזאת הדרך שהצליחה להכניס אותה כל כך קרוב אל תוך ליבי. נתקלתי פעם במישהי שנסתה "לקרב" אותי, וזאת היתה חוויה מאד לא נעימה. הרגשתי שהיא מבקרת אותי, שהיא מתנשאת עלי, ולא יכלתי לשאת זאת. הקשר הזה פסק מהר מאד.
עם רותי זה עולם אחר: עולם רך, מקבל, מעריך ומעודד, וזה המפתח לצמיחה שלי."

שני:
במשך ארבע שנים למדתי רפואה סינית, ואחרי החתונה נסעתי לסין להשתלם במקצוע. השנוי העיקרי שהרגשתי בתחום המקצועי מאז שהתחלתי להתקרב הוא בחלק של האבחון. ברפואה הסינית מדברים על כך שכל מחלה נובעת מחוסר איזון בין גוף לנפש, ומאז שזכיתי להתמלא בחלק הרוחני, אני מזהה שוב ושוב איך עיקר הסבל של האנשים נובע מחוסר איזון עמוק יותר מאשר 'גוף ונפש', זהו החוסר איזון שבין גוף לנשמה, חלל גדול בצד הרוחני, שמביא הרבה הרבה סבל בעקבותיו.

עוד נקודה שהשתנתה בטיפולים, היא הכנסת הקדוש ברוך הוא לתמונה. 'שיחות' איתו תמיד היו לי, גם כשהייתי מאד מאד רחוקה, ולא העליתי בדעתי לקרוא להן תפילות. אבל מאז שהתקרבתי, אני מוצאת את עצמי מקדימה תפילה לפני כל טיפול, שאזכה להיות שליחה טובה, ופעמים רבות מתפללת על מטופלות גם אחרי הטיפול, שה' יעזור להן והכל ילך כשורה.

במשך שנים למדתי והעמקתי בחכמה הסינית, אבל היום ברור לי מעל לכל ספק שכל זה כלול בתורה ונובע ממנה, והרי זה כתוב, שאברהם אבינו נתן את החכמה לבני קדם, לא?...

אני מספרת על החלק המקצועי, ובינתיים מביטה שוב על החיים האישיים שלי אז והיום, כשה'אז' הזה הוא בסך הכל לפני שנה אחת, ובכל זאת - משתייך לפלנטה אחרת לחלוטין...

אז, לפני שנה, בעיצומה של קריירה מבטיחה ובשיא הפריחה האישית, התייצבתי פתאום מול האמת הכואבת, שכל החיים עד עכשיו היו טעות. היו פספוס. זאת הרגשה כל כך מתסכלת, כל כך מדכאת! רק המחשבה על כמות החטאים שרובצת עלי מאז היותי – גרמה לייאוש טוטאלי.

ומה הייתי עושה לו הייתי מגיעה למקום הזה בלי רותי???

בלי ההכלה שלה, בלי ההרגעה, בלי ההבטחה הוודאית שאני בדרך הנכונה, ושהקצב האיטי שלי הוא הבטוח ויש לו ערך עצום בשמים...

למען האמת, יותר מכל הלמידה המשותפת, מחזק אותי זמן ה'פטפוט' שלנו, שמעבר ללימוד. שם עולים כל הלבטים, המחשבות, הספקות, שם אני שומעת מרותי על הבית שלה ואיך הוא מתנהל, ולמדת מכך עולם ומלואו!!

אני יודעת שיש לפני עוד דרך ארוכה, אבל כל עוד רותי מוכנה להמשיך להיות לצידי, אני הולכת הלאה, ובעזרת ה' – ממשיכה להתקדם אל היעד הנכון...